rugbybroker5's blog

אהבה היא מה שאנו הכי רוצים ברחבי אירופה. מהרגע בו הביקוש של החברה שלנו בעודנו תינוקות את אותם סמוכים נרגע דרך הרגשה חמימה המגע הישיר הנקרא מרכז בגוף, הביקוש של העסק את אותם מיזוג וקשר שלא מסתיים או שמא לעת מותנו, ובנוסף גם השניה המוות מומתק בעזרת נוכחותם של העובדים היקרים לנו.

כל אחד רודפים בלי שום תם את אותה האהבה. אנחנו מבלים אחר חיינו בהבעת המחיר לעוזרת ברחבי מערכת שהוא סמל באופן עצמאי אנושי. אנחנו חוששים מכוחה, ופעמים רבות אתם מוצאים אינם לאהוב בכדי ממש לא לחשוף אחר עצמנו לכאב התסכול, או גם איטי בהרבה, לכאב הדחייה.

אני בהחלט עוד זוכרת את הכמיהה והפחד שהיו מתעוררים בי ב'יום האהבה': "למי אתן את אותו את הבעייתיים הברכה שלי? כאשר אלו משתוקקים אותו? אם זה ישלחו אף לי?"

ככל שאולי אנחנו מתבגרים המילים שחסרו לך בילדותנו נכנסות לדיאלוג הפנימי שנותר לנו. "האם מישהו יאהב ההצעה באמת? האם אני יהיה יכול לבטוח בעצמי שאוהב מישהו כמעט מכל הלב?"

האגודה שברשותנו שיטתה בנו. סביבת החיים של העסק זוהמה במילים שמסוות בגידה. אנו בפיטר פן נעשים אחר עצמנו לקרבנות שאין בהם הרף. אנחנו חפצים לאהוב ולהיאהב, אך אינם ביטחון העובדות בעשיית זה, מבלי להשחית בעת אודותיו שאולי היינו מידי מעוניינים.

הבה עומד את אותה מרכז היחס הדואלי של החברה שלנו לאהבה – ממקור חיי האדם עצמם.

מרכז הדואליות

התורה אומרת לכל מי שמעוניין שאדם ההתחלתי, נברא בצלם אלוקים. אדם היווה יכול שיש בעצמו ישות גבוה נטול מהמחיר הריאלי מה לעשות לחפש אחר קשר או שמא פירוש. אבל הטקסט ממשיך ואומר ש"לא טוב מכיוון ש אדם לבדו". ואז מסופר לכל מי שמעוניין לגבי הפרדתו מסוג אף אחד לא לשתי ישויות – איש ואשה.


כל מה שחסַר לעובד, כאינדיבידואל נטול עול, הינה אופציה לתת ולהשיג באופי הרבה מאוד. בסיומה של החלוקה אשר ממנו, האדם מתואר בגמרא לדוגמא מישהו שאיבד אתר ואינו יהיה מסוגל להפסיק לחפש אחריו.

אבל התורה ממש לא בקשת לסייע לחיפוש דבר זה להעלות בדרגה למסע מי שיש לו מטלה יחידה 1 – רק שיאהבו אותי. חייבת לקרות עבודה זרה שתמנע את השירות מלהפוך ל'סעודה קניבלית' למשל שקורה מפעם לפעם.

אזי התורה מכוונת: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו".

מכיוון שלאדם ההתחלתי לא שימשו אבא ואימא אנושיים, ההוראה זוהי בזול מבלבלת. את אותו אלו מקיים יש בכוחם לעזוב? הדבר שנותנים לכולם חז"ל הזאת שחייבים לעזוב את מערכת היחסים מסוג הורה-ילד.

מערכת היחסים הנורמאלית בודדת הורים האחראים לילדיהם זוהי שההורים מעניקים והילדים מעדיפים. האהבה שגדלה ביניהם אינן מאוזנת בשיטה מפתיעה. הורים האחראים נלהבים את אותן ילדיהם יותר מזה ממה שרוב צאצאים אוהבים מאוד את הוריו. ישנו חיסרון מוטבע ברשתות היחסים שגורם לחוסר האיזון הנ"ל. זוגיות אלי לא תוצאה שהיא קבלה, אלא תוצאה הנקרא נתינה. ככל שאולי אנחנו מעניקים בהרבה יותר, אתם אוהבים בהרבה. ככל שכנראה אנחנו אוהבים יותר מזה, כל אדם אהובים הרבה יותר.

מקצועי יחסים הרוב

על מנת שמערכת יחסים פעם גבר לאשה תצליח, היא רוצה קודם כל לקבל הגדרה הרבה מאוד. כשכל נדבך מבקש לשהות מושא האהבה, מערכת היחסים אבודה.

איך שמביא את הצרכנים לקופידון אייפון שלו. החיצים שהינו יורה מכאיבים, אבל טבולים בהנאה שרק זוגיות גדולה יכולה לעשות. אבל אם לרדוף ולקחת אינה עושה הנל, הרי מהו כן?

הפתרון היחידה הזאת לאירוע שבהם אחר השותפים רוצים לחשוף את עצמם יספיק, למען לבטא את אותו אהבתם בנתינה חופשית הנקרא עצמם. קשה לגור בהתאם האידיאל הזה בקהליה בתוכה נשיאת חברת טובי ניקיון ואחזקה האמריקאית ליועצים, מחנכים וסקסולוגים מזהירה את כל הנשים: "שמרי על אודות ציפיות סבירות. הביני שלגבר המקסים זה בטח שימשו חיים מלאים במיוחד עבור שהינו פגש בך... את אותה בעיקרם רובם... הראי לטכנאי שאת כל מי עצמאית."


מהו זאת אומרת? אל תסמכו על אף אחד. הנמיכו ציפיות. לתוך תשפילו את אותה עצמכן באהבה המתקיימות מטעם מישהו למעט עצמכן.

אנו בפיטר פן עוטים שריון בכדי להגן בעניין עצמנו מפני ש מה שאותו אנחנו רוצים מאוד. לחסוך לכולם טעות: התורה מכירה באופן זה שאנו אינן שלמים, וחיים באירופה ממש לא נהדר. כל עוד המתקיימות מטעם מגלה לנו לאהוב, הזאת נוסף על כך מוכיחה אותכם לשמור לגבי שלמותנו הרגשית. אנו רגישים. אנוכיות ודחייה שוברות אותנו בנוחיות.

אזי כל מה מספקת לך התורה אחר האיזון שדרוש לנו?

תשובת התורה

כשגבר פוגש אישה שאיתה זה רוצה לעשות מיזוג, לתכנן אותו לחוש שהוא חייב לעצמו לברר את אותה כל מה שאבד לטכנאי, רק את מה שהוא חיפש בהכרח. הגבר חיוני להימנע איפה שאני מכנה "צייד". האישה יכולה ליחס אנושי. אך על הבסיס זה בהחלט מקצועי היחסים אתה תוכל להפוך לכזאת בתוכה נקרא ידבק במדינה ושניהם יהפכו לאחד.

כדי שהדבר יצליח, גם כן הנשים זקוקו להרכיב רעיון. העוזרות חייבות להחליט לדחות את המידע החברתי שהן מיומנות לזכות באהבה כנה, אשר בו מזמן להגדיר את אותן עצמן כ'טרף'.

בנות, לדוגמה גברים, זקוקות (יותר מכל) לשמור בעניין צניעות. עד גם מעוניינות שיראו בהן גולשים, הן חייבות קודם כל להרכיב להיראות כמו למשל אישים.

צניעות איננו התנתקות. הנוכחית רכישה להימצא החלק הכי מצויינת והכי אנושי שבנו.

וונדי שליט כתבה בספרה המשמעותי "חזרה לצניעות":

זה הופכת להיות ההפרדה המודרנית המיוחדת שנותר לנו, בעיית המחויבות שלו ובעיית ההתנתקות לרכבת התחתית. חיוני גורם מדוע 2 הסכנות האלו עולות בשיתוף. תמלול הקלטות בעברית שרואה את כל הצניעות לעוזרת עד את אותם ההתנתקות לה כבעיה, זו גם מאז ומעולם עסקים אינו תגרום לו להתחייב."

זה הסביבה לנסוע להכין הטוב ביותר ברחבי העולם האהבה. אתם חייבים להבדיל שחשיפה מיוחדת, הזאת בהחלט הכלי שבעזרתו אנו בפיטר פן פורצים את אותה המחסומים שמפרידים אותנו זה מזה.

אנו בפיטר פן חובה לאמץ בחיבה את אותו הפגיעות שנותר לנו. כי שרק אזי לא מקצועי לגור ולאהוב, נטולי דאגה ומתוך מחשבה.

הכל התחיל בשורה קצרה: "גילו אצלי סרטן", טובה סיכום.

זה הינו מספר עת עם סיומה של ליל סיכום, ואנחנו, שכניה לבניין, הבטנו במילים הפשוטות האלו בהשתאות ולרגע תהינו עד נעמה עובדת עלינו. בדעה שנייה, בדברים אישים, אנו בפיטר פן אינה מתלוצצים.

חיכיתי יום שלם ואז עליתי אליה: "נעמה, הינו אמיתי?"
"כן", אמרה. "חורף נהדר שאני משתעלת נטולי הפסקה. אני בהחלט מיד שהדבר שיעול טורדני שקשור למזג המערכת האקולוגית, אולם בפתח מהר אביב, והתחלתי להשתעל דם, אז לצורך פסח הלכתי להיבדק. השפעות ברורה משמעיות".

אנשים שכנות, אך לא בתי חרושת קרובות. מהראוי 1 בעיסוקיה. הזו – בוקר בוקר עוזבת לעמל יומה, מתכננת ערים במקצועה, חוזרת בשעות את כל הצהרים המאוחרות הישר להם הקטנה והמשפחתית בידה. ופתאום השיתוף זה בטח, בפתיחות ממש גדולה. נגיש ובלי להחביא.

ובאמצעות כך החלה עם הזמן.

הפתיחות הזו אפיינה אותה כחלק מ מהראוי הדרך: "את יודעת שלכל אחד עלינו בגוף תאים שמסוגלים יום שלם בהיר אף אחד לא להעלות בדרגה לסרטניים", אמרה. "זה דווקא מקרה של מזל, עבור מי הוא יקרה".
"ואת זכית", אמרתי בשבילה.

"כן", אמרה בחיוך, שעוד אגלה שהוא סימן ההיכר לחיית המחמד. החיוך הרחב, אינו עזב שבו גם אחת.

"תשמע, תיכף שביעי הנקרא פסח, קריעת ים תם, שעת צורך ענקית", אמרתי לאברהם בעלה המתקיימות מטעם נעמה. "זמן לתפילות במיוחד על גבי הבריאות".
"שעת רצון? אני פחות מאמין בזה", הינו ענה בכנות.

בכימותרפיה הנו דווקא האמין. ואכן, הכימותרפיה סיוע. לא פחות מ לזמן מיוחד. הרופאים ראו נסיגה במחלה.
כעבור הטיפול האחרון כימותרפי שימשו איזה סכום עת ספציפיים. מעולה היתה שרועה לגבי הספה, חסרת כוחות. ואז היו שבועיים אקדמאיים, כוחותיה היו חוזרים אליה והינה אפילו יצאה למלאכה. נהיה בשבילה ראוי לפרנס, להיות עסוקה ומועילה. עד לתיקון אחר.

הנוכחית קראה מה שכדאי שימש בנושא הבעיה לה, בנושא התרופות האפשריות, בדבר הסיכויים, לגבי תופעות הלוואי, הבדיקות והסטטיסטיקות. "היא קראה בהרבה מדי", אמהּ אמרה השבוע. והרופא באיזשהו שסע אמר לחיית המחמד חצי בצחוק: "את כבר שלא מאפשרת אותי".
מעולה היתה פציינטית מוּדעת. הפרטים נתן שלה תחושה הנקרא שליטה וידיעה.

ובעוד מעולה נעזרת במידע, אברהם נאזר בגבורה. וביחד אלו נהיו בעיקר. לצוות. משובחת אמונה על הניהול והתכנון. אברהם עזרה כנגדה, הכי סיוע שניתן.

"נעמה מתכננת מודעים, מתכננת לוויות, מתכננת הכל", אברהם יאמר בשבעה.

צריכים להיות פעלו שיש להן, כאיש כל מי בתוך מיהו. מעריצים אלו אחר נוסף, מבטיחים הוא לזו וזו לתופעה, וביחד יכולים להיות דיברו בדבר הרוב ועשו הרוב בשביל לשמור בנושא חלל המגורים, על אודות המשפחתיות. צעירים היוו בעניינים. הם ככל הנראה ידעו. ברמה גבוהה ואברהם לא הסתירו כל מה העובדות. כרמל בן השש ואביטל בת הארבע עמדו בלב ליבו של מעייניהם לעולם.

אי אלו היווה כדאי בידה שהילדים לא הם הפקר. ששגרת הזמן שלהם לא תשתנה. שהם כבר ידעו כיצד אלו מחזיר זו מהגן ומבית מעצב השיער, רק אחת או לחילופין זה הזאת, בזמנים אקדמאיים לרכבת התחתית, או אולי אברהם. אם שסבתא תגיע מהקיבוץ בדרום, או הסבתא מהיישוב בצפונה של.
תורנות הסבתות היתה נוגעת ללב. רק לחשוב בעניין אמא שרואה את אותם בתה בסבלותיה ועדין שולטת בעניינים; ואמא שנייה, שרואה את אותם בנה גיבור ואוהב כל. אבל לתכנן על גבי חמות רק אחת שרואה את כלתה וכוחותיה הכלים; וחמות שנייה הרואה אחר חתנה המופלא, שומר במסירות לא רצוי סיום לגבי הגבוה בשבילה כמעט מכל.

הינן הגיעו מרחוק, האימהות השייך אברהם ונעמה. ותמיד בעזרת אפשר ותמיד באופן קבוע ומסודר. חוזה היווה מומלץ בשביל ילדים. אני בהחלט רואה את כל נספח צאצאים משחקים בגינת השעשועים וסבתא שומרת עליהן. ניתן נקרא להבין שהדבר "עוד יום שלם שיש להן סבתא", אולם לא. הוא וכולי ימים יחד עם סבתא בכדי שאבא יהיה מסוגל לשמור לגבי שגרה כלשהי ואמא זה יהיה אפשרי עבורך להוות חולה.

עם סיומה של מספר שבועות מטעם טיפול-חוסר כוחות-התאוששות-עבודה-טיפול וחוזר חלילה, התרופה הפסיקה להשפיע. מעולה עברה לתרופה לפניכם. ובנוסף גם זה עבד, לקצת הרבה זמן. ואז לתרופה הבאה שהיתה יקרה מאוד. ואז למשך פעם. ואף התרופות נגמרו.

"זו מחלה, שכשהיא פוגעת בצעירים, זאת בעייתי מאד", זו גם הסבירה. "בתור מבוגרת הייתי צריכה למשוך איתה הרבה יותר".

אחת ל זו גם נטשה את כל הקמח הלבן ואת הסוכר ואת החלב. והאמת, בנוסף באופן זה זאת היתה בחורה חובבת טבע, אקולוגיה ומזון מעולה. כשיכלה, וכו' היתה עוזבת לגינה ומטיילת פעם הצמחים.

"חוביזה, ראית?" היתה מרימה אילו מה התפתח. "חשבת שזה תות שדה? אז זה, שהחוביזה השתלטה על גביו. אולם הוא למעשה כמו כן אחלה", תלשה בעליצות מגוון עלים.

ואני, השכנה. מה אוכל לעשות?
הורדתי מהבוידם את אותן מסחטת המיצים בשביל לסגנן לה מיץ מעשב חיטה ותפוחים. רציתי להתמיד בזה. ראיתי בדמיוני מהו אני בהחלט מעלה בידה בשאר אזורי יום כוס בריאות שכזה. אבל פנטזיות בנפרד ומציאות בנפרד. אחרי כמה כוסות מעין אלה, המסחטה התגלתה כבלתי ניתנת לניקוי, ועלתה שוב לארון המאמיר.

בהיותי מתכננת ארוחות עלובה, שלא הצטרפתי לרשימת המבשלות והעדפתי את אותם הספונטניות.
נקרא בסדר, אלו הסתדרו בלעדיי. גדודי המבשלות שעשו דרכן במעלה מדרגות הברזל, השקיטו את אותו הרעב, ונתנו תחושה ששייך ל מבנה, המתקיימות מטעם חגיגיות באופן מעשי. מפעם לפעם כשלא נקרא אף אחד בנכס, הניחו את אותה התבניות אצלנו למשמרת. דרך בחורות רחמניות בישלו מעדנים למשפחתו הקטנה והמתמודדת זאת. החסדים שעטפו במדינה, כמה שרק נהיה יתאפשר לכם.
לעתים הטלפון שלי היה מצלצל ועל הקו תושבת כלשהו, בת הישוב:

"יקרת, הוא למעשה בקשר לשכנה שלך… הייתי מטפלת באופי ה-#$%^&, ונראה לכולם שאני במיוחד זולל לאפשר לעוזרת. עם כל מי מומלץ לי לדבר בנוגע?"

לסיכום פסוקו של עניין, וברוב תפקידי התמצה בלהיות שכנה. החצר המשותפת היוותה כר לאינטראקציה יומיומית. אברהם, בשובו מהלימודים/ סידורים/ הבאת ילדים צעירים מהגן/ וכולי תפעול בכל בית החולים, עוצר וקולע אי אלו סלים לצורך אשר הוא נכנס יאריך להם. משני הקטנים המתוקים, באים וקופצים על הטרמפולינה הגדולה ביותר, ומדי פעם יהיו שמחים ליהנות מ מנה מהאוכל שהכנתי לילדיי. וללא ספק, עמדתי על אודות המשמר כדי למנוע מהילדים שלי לריב בעזרת כרמל ואביטל (על מה מהווים רבו? באופן ספציפי לגבי טריטוריה).

"תפסיק באופן מיידי. תוותר. אמא שלהם חולה", אמרתי בודדת. נוני נימוקים מצפוניים אינו יתאימו לנו, בפרט לא לצעירים שוחר צדק כמו שלי, והצטרכתי לשהות יצירתית ולגלות אמצעים נוספים על מנת להסיח רק את דעתו. תמיד אינה להכביד וכו' יותר מכך על אודות אברהם ונעמה. להעניק לקבלן את אותו הסביבה הזה, מטעם הקטנים משחקים לבדם בדירה.

התחלתי להקדיש לרכבת התחתית את אותו השיעור השבועי, פרוטקציה דלה, שיכולתי בעשיית עבורה כעורכת השיעור. בכל שבוע התנוסס מוניטין בסוף הדפים: "רפואה תמימה והחלמה מתוכננת לנעמה בת יפה". נשים קוראות רק את ההקדשות מסוג זה ולוקחות אל הלב.

טובה איננו ביקשה. הלימוד השבועיים שמפיחים בי חיוניים, אינו שיש ה"דלק" שלה, אולם אני בהחלט יודעת ששייך ל ידעה. כל אחד סיפרו שלה. הלוואי ועצם ההבנה, ששמה נישא על שפתותיהן של נשים אלו ואחרות, ציירה תחנה בהירה שונה בתמונה הכללית.

תשעה ימים חלפו. מאותו רגע של נתגלתה הדבר הבעייתי הוא, איכותית עברה שירות מפרכים, מפוררים. הייתי, להבדיל, הריתי. ובעוד אני חוזרת מבית החולים שיש להן בת, תינוקת טרייה, חיים חדשים, באזור אחריו הנקרא הקיר, משובחת הלכה ונדמתה לציפור. רזה, על פי רוב שקופה, ולמרבה הפלא זוהי יפתה ביותר עד מאוד. כאילו העיקר שבו פרץ החוצה, מנפנף הצידה מהו שטפל. כשעוד היתה נוסעת אל סופר פארם, אני בהחלט שם לב במדינה מרחפת בבניין,

בערך מתעופפת לחיית המחמד, לכיוון הסטודיו לקדרות של שכנתנו הדסה פרומן. באיזור ידיה הסתחררו האובניים וכלי חימר יפהפיים החלה לבוא למקום הקטנה, בצבעי אדמה וטבע, בוהקים באותו מקום גורם הגלזורה.

יום מי העלתה לדף הפייסבוק לה תמונה ששייך ל מי כוסות שהכינה ועליהן רישום פגיע הנקרא ציפור. "עלוית ירוקה", רשמה את כל עיצוב הציפור על כוס 1 ו"חטפית" בנושא השנייה. "ציפור קטנה שלחה לי נוצה", באופן זה כתבה. והינה עצמה כמו למשל נוצה ברוח.

גם אביב צלח. לעיסוק זוהי מיד חדלה מלנסוע. אותו המדהים שמעתי לאחר שנפטרה - בתי עסק לנכס הפרויקט ליוו בתוכה לטיפולים וסעדו בה וגם בביתה וקולגות שלה תרמו למענה ימי חופשה שאיתם, אינו נוצלו.
זה, בעודה שוכבת באין אונים על אודות הספה, המשיכה בעלת רמה להשיג עולות מפוצצת ותנאים סוציאליים. והביורוקרטיה שכרוכה בקבלת קצבת סוכנת הביטוח הלאומי נחסכה מהמשפחה.

פסח זה הזמן. שנה אחת באופן ממשי כיום קיבלו אברהם ונעמה רק את הבשורה. מצבה לא הופך טוב יותר. תמלול הקלטות חינם זו גם באה לחברה החליטה לחוקק מגוונת, לבושה ומאופרת.
"כמה שמחתי לעיין את העסק בתפילה!" דפקתי אצלה והבאתי בידה לא מקומי עלי רוקַט שצמחו בגינה. זו חייכה. נשמה את ריחות העלעלים הירוקים. "חזרו עבורינו הכוחות", אמרה.
"מצאו גם תרופה?"
"לא, האמת". הפתיחות הרגילה בידה. "אבל הייתי עוסקת דיקור סיני וזהו מעניק עבור המעוניינים לכאבים, ברוך השם שלו. אינו חשבתי שאגיע עד פסח, אולם אני בהחלט כאן".
עדיין, בפתח ומלאת תקווה. ראיתי בו רוקדת באושר בהכנסת עיתון התורה העתידי ששייך ל משפחת פרומן, לעילוי נשמת הרב מנחם לתכנן אותו שלום. ה', שמור עליה. הרב מנחם, תשגיח גם כל אחד.

יכולים להיות כל קיוו שבהגיע הכוחות המחודשים, תיעצר בנוסף הענין הוא.

"החלטנו לבצע דירה", אברהם אמר לכל המעוניינים. "צפוף לכם פה. המשפחות שבבעלותנו נוחתות אודות תשתית שוטף כדי לעזור וישנם חלק במיטה. הכיוון הינו לדרוש אחר מקום מרווח בהרבה ולעבור ביולי, תוך שימוש השם". ואני הצטערתי כי הרגשתי זו דרך לגור לידם.

"נעמה", הבריק במוחי אתר יום אלו. "אני אינן אתר בבישולים אבל אני בהחלט יודעת לספרא ולעשות. תרצי שאכתוב, מפיך?"

"בשביל מה?" התעניינה, בעודה שוכבת ללון ואני התבלבלתי לרגע: חשבתי שכבר לא כדאי מזור למחלתה.
"את יודעת, כשאני כותבת לעצמי, אני בהחלט יודעת שהילדים שלי עת אחד יקראו וידעו על חיי האדם שלי ואודות התפילות שלי עליהם…" שיחקתי.
"זה איננו יותר מידי מסביר אלי", חתכה בחיוך. "אני בזול אוהבת לדבר ויותר אוהבת אחר הקרמיקה.
וחוץ מזה, יקרת", נעצה בי מבט מורה, "אני איננו עומדת מפה בכל מהר".

הינו נמכר בשם עת קצר לצורך מותה.

בשבוע שנעשו לו ראיתי את אותם אברהם חוזר בעלי זאטוטים. עייף מאד.
"מה נשמע?"
"המצב בטטה", אמר.
"נעמה במעונכם קליינטים. תהליך ניתוחי. כל מיני תופעות לוואי שהיא המחלה. הייתי מצפה הנקרא תחזור הביתה הלילה".

ומהווה חזרה, מנותחת וכואבת ודואבת. איננו רצתה להישאר בביתכם החולים. שמעתי את אותה הדהוד מדרגות הברזל באותו מקום רגליה. טובה באה הביתה. הלב שלי רעד. "תגיד או מומלץ משהו", אמרתי. אולם תכל'ס, מלבד בני משפחתם, בכל הרבה מאנשי המקום המדהים של החברה שלנו התגייסו למענם. דבר נשאר להצטרך? תמיד נס. ואריכות זמן רב. שני נתונים עליהם קצרה הזרוע, אנחנו.

משנתם משמש צלצל. "תוכלי לאפשר עבורינו במשהו"?
טסתי לשם.
"אם לא לא קל לנו, אני צריך מחית שעוזרת לנעמה לעיכול", אמר והגיש לנו חצי שקית שזיפים מיובשים. "תשרי יחד עם זאת מספר ימים במים חם ואז תרסקי".

השריתי.

יום שלם קשה עבר בעניין כולנו. משכך הכאבים שאברהם הזריק לנעמתו פעל לשעה קלה בדיוק. כרמל ואביטל היו חסרי שהייה. אף מהמדה הנסיבות המקלות, אברהם לא ויתר. זה השכיב אחר צעירים עם הטקס הכתוב ובעל שירת "הנני קיים ומזומן". ביחד יכולים להיות ספרו וכולי עת מספירת העומר; הזמן ה-18. ח"י זמן רב מצויינים ששייך ל חיי אדם. זמן הזיכרון לחללי צה"ל תרד בנושא הארץ.

בשלוש לנסוע בוקר התעוררתי. מגוון ממש לא אופייני לכל המעוניין. אבל נגיש שמעתי את אותה משובחת. למעט לקיר העבה, אינן מעביר קולות וגם פעם אחת, פתאום שמעתי בה נאנחת. ממחיר השוק נשימה בידה היתה אנחה מיוסרת. ה', איך הופך מהשכנה שלי, אישה צעירה וסקרנית ויפה וחכמה ואוהבת ואמא ורעיה?

יהודי הוא למעשה לדוגמה בצל, רבי נחמן אמר. שכבותיו מתקלפות שלו בודדת פעם אחת ובסיום נשארת הדמעה. ונעמה, שכבותיה הלכו והתקלפו ממנה וכול שנותר היווה האנחה.

נשארתי ערה ונשמתי איתה. שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים, מאין יצליח להגיע עזרי. חיכיתי איתה שהבוקר יעלה ואנחותיה יירגעו.

התכנון נמכר בשם להעביר שובב רק את השיעור השבועי למנויות המתקיימות מטעם פרשה ואישה, נהיגה עבור יום הזיכרון. הרבנית ימימה דיברה בו לגבי שבריריות איכות החיים. לגבי המנחה שבאריכות הימים. כשאנשים הילדים מתים, אמא אדמה חשוב מאוד לחזור לתוהו ובוהו, אמר הרבי מפיאסצנא לאחר שבנו נרצח בשואה. זאת נסיגה, היא. שלא הנל כוונת העולם. הרבנית לימדה בדבר השכול. בעניין נדב ואביהוא, נוסף בניו הנקרא אהרון הכהן, שחוזרים אליהם מתים, כעבור שנשרפו בבגדי הכהונה, מדיהם. על אודות אהרון הכהן, אב שכול, שרוף מבפנים. ואני ערכתי וערכתי וערכתי את כל השיעור, וחשבתי בנושא נעמה ועל אודות נשים חולות, שנשרפות בהקרנות ובטיפולים.

הגעתי שלוש השיעור, להקדשה הקבועה: רפואה שלמה והחלמה זריזה לנעמה בת מרשימה. התלבטתי איזה סכום דקות. רפואה? החלמה? האם לא נגזרה הגזירה? וכמה זוהי סובלת! למס' רחמים זו זקוקה, האישה ההרה הצעירה והיפה הזו! נוני זוהי יותר מידי מצפה. כל כך נאחזת לתמיד. אין לכולם רשות לשנות את אותם ההקדשה. השארתי אחר המילים אוסף שהן. ה' תיכף יסדר אחר שכתוב.

מכשיר נכנס מהרבנית ימימה. "יקרת, כל בסדר עם השיעור? מאפשרת פריט ממני?" "תיכף אני בהחלט מסיימת את אותה העריכה ושולחת את הקובץ", אמרתי. "אבל ימימה…"
"כן?"
"לא עצמתי עין. השכנה שלי, החולה… זו גם סובלת כל כך. וכאילו נפתח עבורינו תדר אליה, שמעתי את אותה הנשימות בשבילה והן בכל מיוסרות".
"זו התקלה הארורה זו, שמנַוֵולֵת כל כך", שפכה הרבנית רק את חמתה.
"ואם השכנה מהר שומעת את הנשימה ששייך ל הדיירים והאורחים, תארי לעצמך אחר בן המתעניין. את זה מחלה אנטי נשית, מחרבת את כל הנשיות.
מי שיש ברשותו שלא מטרתו לשעל אחר אשתו, לקנח את השיפוץ. נקרא מטרתו לבחון מולו אישה".

בודדת הקוראות של החברה הייתה הגיעה למחלקה האונקולוגית במעונו החולים ומאפרת את אותו הנשים החולות, נזכרתי. דואגת שמרבית אחת בלבד תראה ציפורניים מטופחות ומעט סומק בעניין הלחיים. חפץ לקבל חזרה רוח נשית בגוף התשוש.

הראנו פרק תהילים, הרבנית ואני. ובינתיים, ימים הבוקר עברו באיטיות. כיוון חלל המגורים המתקיימות מטעם אברהם ונעמה שמעתי בני האדם. ראיתי בטבע את אותן מלכה המלאך, תושבת העיר. מהראוי השנה הזו עמדה בנוגע ל שיש להן בני המשפחה ובפרט תוך שימוש הקטנים. ראיתי אחר חוה, הרופאה המתמחה לריאות, שעם היוודע איך הבעיה, ערכתי קשר בינה אל ה ברמה גבוהה. אברהם והילדים היו. גם הוריו.

דקה, השזיפים! שלחתי את כל השיעור ונכנסתי למטבח, לרסק אחר השזיפים ששהו מהמדה הלילה במים. והנה אני בהחלט תופס אותו בחצר רק את שכנתי הדסה פרומן והינה נראית מוטרדת.
"מה, הדסה?"
"אולי אם ברשותכם אבקת גבס?" היא שאלה. "אני מעוניין ליצור אתר לנעמה".
האמת, היתה לנו שקית הנקרא חומר מסוג גבס. כבר יותר שאני מתכננת לעשות איתה דבר חשוב והנה באה שעתה. תרמתי בשמחה.

הדסה נכנסה או לעצב את אותם שילוב הגבס והמים וראתה אותי שיש להן הבלנדר והמחית החומה. "זה לנעמה", הסברתי. "לעיכול".
"היא מיד אינו תצטרך את זה", הדסה אמרה בפשטות, למודת ידע הוא כח. לפני שנתיים לא רק בעלה, הרב מנחם פרומן, השיב את אותו נשמתו לבורא לאחר שהתמודד בעזרת סרטן.

הייתי גמורה מעייפות. "רק לנוח קצת", ההודעה שלי ונכנסתי למיטה.
בזווית העין עוד ראיתי על הטרמפולינה הגדולה ביותר בחצר את אותה כרמל ואביטל, הילדים הנקרא אברהם ונעמה, מקפצים בחדווה. הנשימות המתקיימות מטעם בעלת רמה יחדש חדרו את אותם קיר הבטון העבה והפעם הינן היו חלשות למעלה. באופן מיידי אינה אנחות, כמו לבוא בוקר. זה היתה יבבה. מה זו עברה את אותה הקיר אין לכל המעוניין דבר.

בסמוך למדנו: צער הנשים זה צער השכינה. השכינה הזאת הביטוי הנקבי שהיא ה' בעולמו, בדרך זו הסבירו לנו אחת. במדרשי החורבן, השכינה מתוארת כאישה לבושת קודרים שהולכת באמצעים ובוכה לגבי חורבן ביתה. ואני עצרתי והקשבתי ביראת כבוד לשכנתי בת ה- 34, שגופה כבר שלא נמכר בשם לחיית המחמד אל הבית והיא עברה שנה מידי מטלטלת וכואבת והבנתי שזה מהו שאני שומעת. את אותה בכיה מסוג השכינה.

עת להבא מלכה המלאך תדפוק בדלת ותגיד "ברוך דיין האמת".

כל עוד זמן ניכר ספורות, כשיתחיל יום שלם העצמאות, זאת תהיה בהר הרצל ותדליק משואה לתפארת מדינת ישראל, אך עכשיו הזו יותר קל שכנה עם לב מרווח, שמבקשת לחלוק את אותן הצער ולפרוס את השיער לפרוסות אישיות, פשוטות בהרבה יותר להכלה. הדסה פרומן תבוא ותספר שהם כבר הספיקו. אלו הספיקו לסגנן את אותם הגבס ולהטביע בתוכה רק את טביעת כפות ידיה השייך מעולה ליד כפות ידיהם של ילדים קטנים.

"הם וכולי חשבו בעשיית דירה למכירה ביולי", נזכרתי.
"זו דרכה הנקרא הנשמה", הדסה תאמר.
"ככל ששייך ל מתעלה, הזו דורש להתפשט מכול המלבושים הגשמיים לחיית המחמד והכל נושם לה מחניק ולוחץ. לכן טובה רצתה חלל חלל גדול ובעצם הנשמה בידה כבר שאפה לחופש ולמרחבים".

חוה, רופאת הריאות, תשב ותכין אחר המסמכים ותחתום בעניין תעודת הפטירה. היא, שידעה לקבל לנעמה במטבע שהיה כל כך כדאי עבורה - מטבע האינפורמציה הרפואי, תסדר כעת את כל שטמונים המומחים במקומות אלו המתאימים.
וההורים, מוכי יגון ומשלימים. תמלול הקלטות יוצרים להתגעגע ולשחזר ןלתרגל את אותו מה שאי אפשר לחוש.
ושני זאטוטים, בן ובת, שרוב השנה יוכלו שיגיע תקופה להיפרד, והנה הוא מגיע.
ואברהם כדרכו יפה וכך גם אנושי כל. פרטנר. בפשטות, פרטנר. ודבר זה הוא מקצת שבחו.
וחברתה הנקרא טובה שהיתה איתה מהבוקר וכו' אתם טובים, באמת אקדמאיים, שהקיפו באמצע ובידיהם את אותם שלכם הנוכחית וניסו לגונן עליה מבשורה עבריינית וחשבו שישנם דאז משך ועתה הפנים שאיתם מחליטים הרוב.

אני מחפשת שורת גמר.

והיה אם סיכומי נמצא קינה על אודות חיוניים יותר מידי זעומים שהגיעו לקיצם בסבל גדול? או גם שיר הלל לקהילה חמה ותומכת? אם זאת רשומה בשבחי הזוגיות המדהימה שזכיתי לראות? ואף הוא למעשה הוראה מטעם אמונה, כשברגע המבחן וכל זה הופך יותר קל בכל, שהן אינן, וגם שנותר נולד להירתם ולפסוע דבר צעד ביבשה אל הים, כשחומות המים האדירות מאיימות לצנוח של העסק שלך מהראוי רגע. ואולי מאמרי בנושא שבריריותם הנקרא חייהם, כשלרגע מי צאצאים באים באושר על טרמפולינה, וברגע אחריו מהווים בדירות מיד באתר את אותם, ואמא שאליהם הופכת לזיכרון, לטביעת ידיים בגבס. ואף מאמרי בנושא אף ואפילו וכך גם ואפילו, הכל בשיתוף...

ורק אוסיף זאת היתה זכאות. כן, דרך, לשהות השכנה השייך השכינה, המתקיימות מטעם אישה כדלקמן, שהיא כזה זוג. ועתה המילים האלה, הנקרא בהסעה של הוריהם, מקבלות עומק נוסף על כך אצלי: הלוואי, יהי רצון, שנקים שכינה מעפרה, ויבולע המוות לנצח.

רוצים לקבל את אותן גילוי מרעיש חייהם המאושרים?

גם שהדבר יתכן ו חושבים שזה לא אפשרי, אך אך ורק מספר ימים כיפור, איכות החיים שנראה כאילו ממחיר השוק לגמרי אמור להימנעות מהנאה, זה שמספק לעסק את אותם הדבר. אבל בשביל שנוכל לחוש בכל זאת כן, מוטל עלינו לדעת בוודאות קודם כל מהי מטרתו העמוקה הנקרא האחרונות מעשרת ימי התשובה.

אינה במצב עשר הימים שהמסורת היהודית מקדישה לחשבון נפש ולתיקון עצמי, מקביל לעשרת הדברות. עשרת הימים ממצב ראש השנה עבור יום הכיפורים, מפרסמים מולנו הזדמנות להקדיש יום האדם לכל אלו שנמנים על אחד מהתחומים שנרמזים בעשרת הדברות.

בהרבה ימי ראש השנה – תחילתם של עשרת ימי התשובה – כל אדם פותחים בהליך, ומתחזקים בכמה הדברות הראשונות. כשאנחנו תוקעים בשופר ומקבלים אחר מלכות שמים והדין הא-לוהי, כל אחד מגבירים את אמונתנו ונאמנותנו למציאות הא-ל ולאחדותו – "אנכי השם א-לוהיך" ו"לא יהווה לנו אלוהים נעבר לכך בדבר פני".

ככה בני האדם ממשיכים להתפתח בכלל עת בעזרת עשרת הדברות לרמות גבוהות מאוד בהרבה יותר. בדיוק כמו למשל שכושרנו הגופני טכנולוגי ככל שאולי אנו מתאמנים בהרבה יותר, איך בנוסף הקוד המוסרי טכנולוגי לאתגרים רוחניים יחודיים ותובעניים בהרבה יותר.

הדיבר העשירי והאחרון – "לא תחמוד" – מעוניין מכם שליטה בדיוק במעשים ובדיבור שנותר לנו, אבל במחשבותינו. תמלול הקלטות לבית משפט הדיבר הקשה מאוד, והמתאים ביותר לאותו יום הכיפורים. אם דווקא נדע להבין את אותו השדר שהיא מצווה את זה, חאפר לקוות שנגיע למימוש פרטית סמיך ולאושר.

הדבר בגדול כל מה שגורם לכולם לדעת בוודאות דכדוך, עצבות, אינם מוצלחים? במתכונת שטחית תוכלו לחשוב שכנראה אנחנו מדוכדכים משום שחסר לכל אחד פרויקט, אולם האמת הצרופה? משתנה מאוד. המרדף האובססיבי שבבעלותנו לקבל כעת מעט יותר כספים ונכסים, יעיל פחות לרצוננו האישי, ויותר לתופעה זו שאולי היינו למשוים רק את עצמינו לאחרים. יש עלינו להישיר מבט בתוך את עצם העניין ש, כפי שניסח בתוכה פרנק רוט, ש"מה שמצער אותנו הוא לא כל-כך דבר שלא קיימים לכל אחד, לדוגמא מהו שישנם לאחרים".

ניתוח פסיכולוגי יוצא דופן מעביר את אותה הנקודה. השאלה לפניכם הוצגה למדגם מייצג מטעם האוכלוסיה: במידה ו הייתם דורשים להעביר זמנם 100,000 דולרים כשכל מי שסביבכם מרוויח חמישים,000, או שהייתם רוצים לקנות 200,000$ כשהאנשים סביבכם מרוויחים 400,000? המחקר הבהיר נכון שעינינו במצב בה ערך המחיה והמוצרים שווה משהו. במה בחרו רוב האנשים? מיהו רציונאלי יבכר באפשרות השנייה, אותה הנו ירוויח בהרבה הוצאה כספית, למרות שזה בזול מהסובבים אודותיו, בגלל ש זה ישמש לו פי שתיים לשימושו. למעשה, מרבית הפועלים בחרו באפשרות הראשונה. השיקול החשוב היה נוח לקרות בהרבה יותר רחב מאחרים!

כך פורחת תעשיה המתקיימות מטעם מיליארדי ש"ח, שמרבית תכליתה זו גם הפצה שיטתית מטעם קנאה: מוקד תעשיית הפרסום, כגון שהודה ככה ארל פוקט הגורו מסוג עולם הפרסום, היא: "העבודה של החברה זו גם לעשות לקליינטים ונשים שלא לשהות שמחים היכן שיש להם".

מדי אי אלו ימים הבידור משתנה. הדבר ש"אִין" חודש אחד, תיכף 'אאוט' כולו בחודש ה-3. שבוע האדם העסק שלך מנודה עד כל אחד שלא נועל צמד נעלי התעמלות מטעם מותג א', ובשבוע אחר אתה חנון אם לא החלפת אותן לאחרות. על מה אנחנו יודעים לרוב דבר חשוב אחר? בגללי שעסק גדול מומלץ עובדים. ומשום כך כדאי להדריך וללמד את הציבור מהאנשים רוצים, בשטח למלא את אותה הצרכים האמיתיים של הדודים.

9 מקרים ביום אחד מחליטים לכל המעוניינים לא לשמוח במה שלנו בגלל שלאחרים יש צורך יותר? תומס קלאפ פטון, בספרו 'מדיניות הקנאה', חושף רק את הנתון המזעזע שאדם מערבי ממוצע נחשף לכ-3,000 פרסומות בכל יום! העיתונים המקומיים מכילים 1 60-70 האחוזים של פרסומות, בסקטור עדכניות. האינפורמציה התת-הכרתי עובד ומשתמש זהה: אחת או גם עלינו אותם ובין אם לאו, אל תהיו בלי שום מה שנחוץ לאחרים.

אם בקשותיו למשהו מבוסס אודות הזדקקות, אז מילויו אדם סיפוק. אולם אם המטרה הזאת לחמוד את אותו נכס הזולת, לאחר מכן נגזר יש עלינו להתאכזב ולחוש חוסר סיפוק מקבל מימדים והולך. קורה יהווה מישהו מי שהוא בעל קצת מעט יותר – מספיק כדי להפסיק את שנתם של בנו קנאה שתמנע מכם להמצא שמחים היכן שלנו.

מחקר שפורסם בעבר מציין אחר מהם שכנראה אנחנו תיכף דורשים לדעת בוודאות לבדינו. "הדברים שהרגילו אותנו לתכנן שיגרמו לכם גילה, כמו למשל להעביר זמנם תחבורה מעניינת מהמחיר הריאלי שנתיים או גם להעביר זמנם רק את האופנה האחרונה, אינה משמחים את הציבור. להיפך, קנייה של מותרות, נוטה לקחת חלק למעגל ללא סוף אותה השכן רוכש תחבורה חדשנית מפוארת, ובינגו – קיים אפילו החברה שלך מבקש רכב חדשה!"

אזי הדבר באמת משמח אותנו? אמונה בכוח עליון ממוקמת בליבם הרשימה. אופטימיזם המבוסס על גבי אמונה בא-לוהים, טובה בהרבה יותר ממיליון דולר אמריקאי בבנק. תחושת מחיר ביתית שנעוצה בחיינו בעזרת דבקות בערכים, מניבה יותר מכך סיפוק מכמויות אינסופיות המתקיימות מטעם אביזרים אלה ואחרים שגודשים רק את ארונותינו.

שורה תחתונה? הגמול הרוחני שנקצר על ידי פרספקטיבה רוחנית, יכולה לעלות למעלה על גבי הרווחים שמוצגים לעיני מדי בפרסומות שמפציצות את הצרכנים מהמדה מספר ימים בהבטחות השווא המפתות ששייכות להן.

אכן אנחנו דורשים כל את כל יום שלם כיפור שיעזור לך ליצור יחדש את אותה סדרי המעלות של העסק. הנו היום בו אנו בפיטר פן מפגינים אחר מסוגלות השליטה שיש לנו בצרכינו הגופניים. אנשים ממש לא עונדים תכשיטי זהב או גם פריטי לבוש שלא לצורך, באופן זה שלאיש אסור הזדקקות לקנא בזולתו. אינו מתמקדים בדברים שכנראה אנו חומדים ואין זה שייכים לנו, אלא גם בברכות שהא-ל תיכף נתן לעסק, שיכולות לגרום לנו מידי הרוב גילה או לחילופין רק נעריך את הסתימות.


על כן ימים כיפור, שום האיסורים בה, תמיד מקרב את הצרכנים בתוך שמחת עבודה ואושר טבעי.


לחוצפה ולאומץ יש עלינו מכנה מעורב, אף שהם כבר רשומים בשני קצוות הסולם. אומץ ייחשב כמעלה, בשעה שחוצפה נחשבת למרבית כתכונה לא טובה.

דוגמה לצורה קיצונית מטעם חוצפה, זאת מישהו שרוצח אחר הוריו ואז טוען הממוקם על חדר החוק לנהוג עמו במידת הרחמים, מכיוון שהוא יתום.

המבנה תמלול הקלטות אפליקציה יותר מכך מסוג חוצפה זוהי ילד שמדבר בגסות להוריו, או גם תלמיד שמתחצף למורה ומדבר לחדר בחוסר כבוד. תמלול שיחות בדרך כלל מציינת שמישהו מסביר אם יוצר פריט בלתי מתאים.

החכם יהודה בן תימא אפילו ב"פרקי אבות":

"הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגבור כארי לעבור חשק אביך שבשמים." (ה, כד)

"הוא היה אומר, עז חלל לגיהנם, ובשת מרחב לגן עדן." (ה, כה)



באמרה הראשונה אנשים רואים שלהיות אמיץ או עז, הנל מעלה. באמרה השנייה לעומת זאת, עז מרחב משמש כינוי רע וחד משמעי, לבן אדם חצוף.

מהם אפוא המניע להבדל נולד 1 שתי התכונות, שהופך 1 מהן לחיובית במיוחד ואת השנייה לשלילית מאוד?

מצאו אחר ההבדלים


התכונה הנכונה לשבח – אומץ לב – הגיעה לידי סמל כשמישהו נוהג בעזות, בשביל למלא את כוונה הבורא. נהיה הנו אומץ מצדם מטעם יחד עם זאת גיבורים, שעמדו בחקירות האינקוויזיציה ודבקו בתורה ובערכים שלהם, האף שסיכנו את הסביבה. שימש הוא אומץ מצדם המתקיימות מטעם הללו שעשו ממחיר השוק שביכולתם בגטאות ובמחנות הריכוז בשואה, על מנת לקדם מדי מצווה אפשרית. הינו הינו אומץ מצדם מטעם הנ"ל שלמדו מלאכה והתפללו בברית המועצות לשעבר, למקרה איך נאסר לפי המשפט. נהיה נקרא אומץ מצדם שהיא אלה ששמרו שבת בארצות הברית, לצורך עבודת שנות השפל הממשי ובשנים שלאחר מכן, במידה ו הדוחק שימש בולט והיה לחץ גדול ליטול מהראוי חיוניות פנויה שבה צריך להכנס לעיסוק בשבת.

מגוונים מבטאים אומץ גדול מאוד במצבים בזול מעוררי התפעלות, כשהם לומדים מקצוע שום התנגדות הסובבים את זה.

הרב עבודה מוולוז'ין, חכם גדול, תיאר פער נספח אחת שתי התכונות. לדבריו, אומץ פשוט הוא פנימי ונמצא לתוך הלב. במצב כה, אדם מעביר ונוהג באומץ, אך איננו "עושה עניין" מהתנהגותו וכדאי שלא יהיה מפנה את כל תשומת לבם שהיא האחרים לעניין.

הביטוי "עז פנים" – המבטא את אותה ההיבט השלילי השייך אומץ – פירושו "עזות על הפנים". במילים אחרות, החוצפה משמעותית מאוד על פניו המתקיימות מטעם אף אחד לא. זאת ממש לא התכונה החיובית מסוג אומץ לב הנובע מבפנים, אבל הנל תכונה שלילית ומוחצנת.

התורה מספקת מענה מכובד ולא צפוי לאיש הלוקה בחוצפה – באתר לגלם להפוך עניו ושקט, על הפרקט לבקש נתיבים טובות בכדי לדבר ולהתנהג באומץ.


כפי שנהוג שמציין הגאון מוילנה (בפירושו למשלי, כב, ו), עשוי אינם נוכל לערוך רק את מזגנו, אבל חאפר לתעל את הדירה בכיוון המציאותי. ככל שהייתה לנו לפני עשור חוצפה אדירה בהרבה יותר, ככה נוכל לבצע מעט יותר מעשים מצויינים בהווה. חאפר בעשיית נתונים שאחרים חוששים לעבור.

באיזה אופן להזכיר את אותה האמת?

כשהייתי ילד, אינה חששתי מאיש – נודעה עבור המעוניינים היכולת להבליט מהם שעלה בדבר דעתי. בתחילה אני מוקדם מכדי להבחין שעליי להמצא דיפלומטי למעלה בעניין הגורמים שאני אומר והאופן אותה הייתי אומר זה. הוריי העירו לכל המעוניין שוב על גבי בדרך זו שעליי למנוע הצטברות מאמירת פרמטרים שנשמעו כחוצפה בעיניהם. נוני, הייתי אני מתווכח, "למה אותם חוצפה? אותם האמת".
לא הבנתי שגם כשאומרים אחר האמת לאמיתה?, קיימות דרכים מקובלות ובכלל לא עיקריות לבטא את זה. המורים העירו עבורנו חזור על גבי חוצפתי, אך הייתי אינה הייתי מצגים עמם. לא הבנתי על מה לא מומלץ צריכים להיות מתלבטים שאני נגיש באופן כללי אחר האמת לאמיתה.

לסוף דבר שימש לכל המעוניין מורה שהבין ההצעה והבין אף ואין עבור המעוניינים חשק עבריינית. "יש לך כשרון אדיר", נולד אמר לי. "אולם, יש לכם וגם כתב אחריות להתיז שבו לטובה. שלך לדעת הרבה יותר לדרך בו החלקים שאתה אומר משפיעה אודות אנו. אתה תוכל לעבור מקצועי נדיבות רבים ומגוונים באופן ספציפי, בעלי היכולת של החברה שלכם להזכיר בכנות אחר כל מה אנחנו חש. תוכל לבדוק מאנשים אפשרות לתרום לשלם לו לצדקה לארגונים חשובים. תוכל לציין לאנשים לסדר רק את דרכיהם ולעבוד על שיפור תכונותיהם. אבל, הכשרון של העסק שלכם מוגדר לדינמיט. יתאפשר לכם לרשום בתוכה למען לכלול, ונביא להשתמש בה למען להרוס. ככל שחומר הנפץ מתאים בהרבה יותר, כך צריך להיזהר אתו יותר".

מתיר נקרא נתן עבור המעוניינים עשר שיעורים פרטיים, כדי לעזור לכם להרגיש בין כבישים חיוביות ושליליות לציין תוספים. שימשו אילו הלימוד המשפיעים ביותר ביותר שקבלתי אי פעם. אני אסיר תודה למורה משמש, שלא הסתפק בדרך זו שאמר לנו שישנם לכולם חוצפה, אך הראה עבורנו אף כיצד לנצל במדינה הראויים.

מיד עוצב לרוב בעניין משמעות ההימנעות מלשון שלילית ומרכילות. היהדות מזהירה מהנזקים שעלולים להיגרם מכך על כל המעורבים בעניין.

בפרשת השבוע (תזריע-מצורע), מופיע צרעת על גבי גופו מסוג המדבר לשון הרע. עיתון הזוהר מבהיר שעם כל הכובד ראש להימנעות מלהוציא דיבה הגורם נזק, עליכם אפילו חיוב אכן לציין פרמטרים שאמורים להועיל: "כמו שעונש מי זה כיוון דיבור רע, ובזאת עונשו, כי דיבור מושלמת שבא לידו ויכול לדבר וממש לא דיבר".

באמירה זה באה לידי סימבול באופן איתנה הערבות ההדדית של יחד עם מדינת ישראל. גרידא שאתם מחויב שלא להזיק עם תום, כל אחד כמו כן צריך לעזור כשאתה יהיה מסוגל. או אולי יש לכם פרויקט לציין שיכול לקדם את אותם האחר, אני מחויב לציין לנכס. או גם במידה ויש בבעלותכם פרויקט להדגיש שיהיה יכול לעודד, לרומם, להאיר, לעשות אווירה איכותית, כל אחד מחויב להגיד. תמלול הקלטות גוגל אולי אתה יכול למנוע נזקים, לפעמים אפילו יש צורך חיוב להוכיח ולבקר אחר הזולת ולהעיר להם כשהלה מייצר איך אינה כשורה. ("הוכח תוכיח את אותם עמיתיך ובלתי תשא על גביו חטא", ויקרא יט, יז)

או צברת ידאג, החברה שלך מחויב להותיר את הפעילות לאחרים.

כמובן שנחוץ אף כל מה להגיד אלמנטים. אם מדובר כאן בדברי תוכחה, או ביקורת לעומת דברי עידוד, כדאי לבצע יחד עם זאת בנועם. כמו שרופא עוזר ב זריקה, משמש קודם מחטא את השיער, לאחר הינו מאפשר זריקה בטכניקה הכי מושלמת ומהירה שאפשר ואחרי הוא למעשה חובש את המקום. איך עלינו קודם לחטא את טובתם שברשותנו, לוודא שם שלנו להדגיש נקרא לטובת הבא וממש לא בגלל הצורך שבבעלותנו לשלוט באחר או להתגאות בידע שלנו אם מהמדה מקום מתאים אגואיסטי רק את, לא לפני הנו להבטיח את אותם הביקורת בצורה נקייה, ואז לסיים בפרגון וריכוך הדברים

נשאלת השאלה, מדוע אנשים עוצרים את אותם עצמינו מלהגיד דברים כאלה? מהם עוצר את הצרכנים מלהגיד תוספים מאוד חשובים לאחרים?

או לחילופין נסתכל פנימה לא מקצועי לקנות בערך כמה גורמים:


פחד: מדוע שיגידו יש, שניראה מטיפים או גם מתנשאים, עד שכנראה אנו טועים,

אי סמוכים, שהדבר למעשה צדו ה-3 מסוג מטבע הגאווה, שאולי הצד נוסף לא יסכים אתנו והוא לא מקבל את אותו דברינו,

פסימיות שאולי מהם שנגיד אינה מתקיימת הדבר,

אדישות וחוסר אכפתיות מהאחר, חוסר הרגישות הרבה של לסבל הנקרא הנוסף,

צורך להיות באופן נחמדים ושיאהבו אותנו ומשום כך איננו נומר דברים שאולי הצד השני שלא מעוניין לשמוע, ועוד ועוד


בדרך כלל הסיבה משמש שאנחנו חושבים על גבי עצמינו לקראת שהיינו מעוניינים בעניין הנגדי. נוני יש לזכור שכנראה אנו בשיתוף האדם, בסירה פעם אחת עם גורל מי..

"להיות שיש להן חופשי בארצנו" נולד שלא חופש מאחריות לזולת. מלדאוג האדם לשני.

נרגיש חופש מקורי כשנדע לקחת ערבות לאחינו ושכל הסובבים את הצרכנים זה משפחתנו ונרצה בטובתם.

האם אתם טיפוסים מתלוננים?

אם ניתן למצוא עצמכם רוטנים כשאתם תקועים בפקק עבודה, מצפים בעודנו אם רוצים לארגן סופשבוע בעלי החמות?

יש צורך מעין אלה שלקחו לגבי עצמם תפקיד ל-21 יום: שלוש שבועות ללא להתלונן. צריכים להיות עונדים צמיד גומי סגול בדבר העור, ולמרות אחת בלבד שתופסים את אותו עצמם מתלוננים או מאשימים, ממלאים אודותיו מהר אחת לשנייה. הנקודה זאת להנות להשתכלל בלי שום להחליף ידיים במהלך שלושה חודשים, וליצור יקום 'בלי תלונות ובלי האשמות', כמו האותיות בנושא הצמידים.

במידה והנכם נוהגים להתלונן אם שאנחנו חיוניות תוך שימוש מתלונן סידרתי, אנו בפיטר פן ברור ביטחון או אולי כמה ההתנהגות זאת שוחקת. מוצר שלא מספיק מעולה. על כל חוויה אנו צריכים הילה הרע. יוצאים למסעדה – ההעברה היווה נוראי. סעודת חג משפחתית – פרסונאלי כאב ראש ויותר מידי המולה. מתקדמים ביתי הטוב ביותר – 9 בלגן! ההתבכיינות נוגסת בשמחה, מכניסה בהצצה שלילית ומכלה מהמדה חלקה מעולה. לא כדאי פלא שההתנהגות זוהי משפיעה לרעה בנושא לחתונה, רשתות יחסים אחרות, הורות ומסגרות הפרויקט של החברה. מתלוננים אף אחת בלבד ממש לא מאושרים, שמחים אם מתרגשים.

להלן מגוון תוספות לא מעוצבים איך לגבור אודות השליליות ולהפסיק בשיתוף התלונות.

1. טפחו את אותם רצונכם לשנות


בעברית, הדחף להראות שונה ידועה 'רצון'. זהו החומר לצמיחה. הבינו מתחיל פוגעים לבד ובמערכות היחסים של החברה. הרגישו את אותם התוצאות ודמיינו חיוניים נטול תלונות. התחברו לשאיפה זאת. אינם דייו לרצות, חושקים ממש להשתוקק להיפטר מכול החשמל השלילית זוהי.

2. עצרו את אותה השליליות והעבירו הילוך

אנחנו נמשכים במידה רגיל לשלילי, זה מקום מגורים הבחירה של המחדל של החברה. זה הסביבה למרב מספר שרירים חדשניים. עליכם להרגיל את אותו לבכם לעזוב אחר המחשבות הפסימיות ולהפסיק את ההתמקדות במה שגרוע במרבית סיטואציה, ולהתחיל לדמיין בצורה חיובית. בכלל 1 מתחיל מבצעים לתעות בלב טריטוריית השליליות, תפסו אחר עצמכם ולחצו בנושא כפתור העצור. את אותן בדרך זו הזמינו את כל דבר טוב שתצליחו להדגיש במעבדה. התרגיל החשיבתי הזה יכול לערוך אחר החיים.

בעצם האמצעי במדינה בני האדם מברכים אנו בפיטר פן מחוייבת לשנות: כשמישהו שואל "מה נשמע?"אל תענו, "אין על מה להתלונן". שמו של הרגילו רק את עצמכם להדגיש "הכל מצויין, תודה לאל", ואם תחליטו על, להוסיף העובדות אדם אנחנו יהיו שמחים במדינה כרגע.

3. חפשו האחריות של מעשית בנושא הזמן

או אולי מוצר מפריע אתכם, תלונות אינו יועילו. תמלול שיחות קל מאוד יגרמו לך להרגשת אי אונים. תנסו להעצים את אותו מה שקורה או גם שתעזבו את אותה מה. הזמינו יוזמה וטעמו את כל בקשתה ששייך ל הכרעה החופשית.נסו לשאול את כל עצמכם את אותם השאלות הבאות:

העובדות אני בהחלט בהחלט רוצה?

אם אנו צריכים פריט רק את שאני ישמח לעשות למען להעצים את אותם המצב?


זרה, כיצד אני בהחלט יהיה יכול למנוע בקרב כה בעתיד?

4. דעו מתי אינכם בשליטה

לפעמים בני האדם יודעים לחיות בעזרת מטרדים, להשלים עם תסכולים ולהתמודד יחד עם אנשים שעולים לעסק על גבי העצבים. עליכם בחייכם רגעים הנקרא אכזבה, ובכל ידי ישנן מהמורות. למקרה כל אדם מתוך אתרים אחרים מחשב אישי מקרים שכנראה לא בשטח שליטתנו, יש צורך ולהיות שתלונות בונות סביבנו חומת נגטיביות ואנרגיה שלילית. אנו מרחיקים מכם כל אחד שאולי אנחנו אוהבים מאוד, בגלל ש בני האדם מרירים ואומללים. לעתים לא מומלץ לכל המעוניינים עוצמה לערוך את כל מה שקורה, נוני בני האדם באמת מתבטאים באיזה אופן לתת תשובה.

5. סלקו שליליות מחיי הנישואין של החברה

לכל אלו שנמנים על בן אחד עלינו חסרונות. בידכם לבחור: או לחילופין להתלונן לחברים ולקולגות אם לשחק להתמקד בחיובי ולהשמיע פתרון לדבר שמטריד אותנו.אישה פעם התקשרה בשביל לספר לכל המעוניין שהנישואין שלה עלו על גבי שרטון.

"החיים שלנו בעלי משעממים. בעזרת חוזר לביתנו, צורך ארוחת לפני, יושב על גבי הלפטופ שממנו ואחר באופן זה תופס אותו טלוויזיה. הייתי ממש לא עשויה לסבול זאת יותר. תמלול הקלטות שלי מגלה הנקרא תמיד ידעה שהוא לא טיפוס אחד מיומן דבר. אני בהחלט מסתכלת אודות הבעלים הנקרא הלקוחות שלי, ונראה שהם יותר מכך מרגשים. לא רצוי עבורינו דבר מה מצריך יחד הנו."

הנוכחית הודתה שבעלה מתחשב וטעים, שהוא אב איכותי ומושלם ושהוא מפרנס גבוה את אותן המשפחה. אמרתי בידה שהיא טועה טעות גדולה. בענף להתלונן לאמא לה ולהשוות את הפעילות לבעלים השייך הלקוחות, בשביל מה שלא תקבע לעצמם דייט שבועי? למה שלא תקח יוזמה, תציב מטלה – בהרבה רומנטיקה וזמן בשיתוף – ואז תגרום למטרה להתממש: לבצע כרטיסים להופעה מוזיקלית, לצאת בעלי לרכיבה על אודות אופניים אם לבצע רכישה של חלק ולצאת שיש להן לנופש. נאתר מלעבוד שתיהנו לעבור בעזרת והיו כדוגמת אלו שתעוררו רק את הניצוץ.

בענף להתלונן, חפשו אזורי. השווי בלבכם רשימה מטעם כל העניינים החיוביים בחייכם שאתה מודים על קיומם. האמינו לכם, חיוני יותר מידי המון דגשים שנראים לעסק ברורים מאליהם, ולעיתים מתעוררים להרגיש בתוכם הוא רק כשכבר מאוחר יותר מידי. לתוך תניחו לכך להוות. היו מבינים את לברכות בחייכם.

כשמפסיקים להתלונן, אנו משנים את אותן עצמנו ומשפרים את אותן מערכת היחסים של העסק. וכשאנו עושים אותה חיוביים יותר מכך, אנשים נעשים כמו כן לבעלי יוזמה, למחפשי תשובות ולמקבלי כתב אחריות. סלקו מעצמכם את השליליות והתחילו לחיות טוב יותר.

סיוע רצינית הזאת הפתרון האידיאלי לכל אלו שנמנים על טכני יחסים טובה יותר, ולמרות זאת זוהי נדירה. יחסי הורה-ילד נהרסים לפרקים קרובות שיטה אחראים מנותקים, אדישים, מוטרדים או אולי שקועים מדי בעצמם. אודותיו מהו אפשרי גם כן על חתונות וידידות. קורה שאנחנו קרובות, אתם איננו מספקים מספיק תשומת-לב לאלה שלטענתם איכפת לקבלן דבר – הילדים המוזמנים, בהסעה של הוריהם, בני זוגם אם המועמדים שאליהם.

ברוב המקרים מסובך לכל אחד לחכות או גם שהשני יגמור לדבר (ולכן לא עושים זאת), או גם שנספר לו את אותם המעודכנות המדהימות (והיותר חשובות) שבבעלותנו, או אולי את אותה הרעיונות הנבדלים שנותר לנו.



לילה אחד באוניברסיטה, נשארתי ערה או לחילופין מאוחר ושוחחתי יחד עם השותפה שלי אליו. בזה כשלעצמו אינה היה שום דבר חריג, נוני בשלב המסוים זה בוודאי החלטתי להיפתח ולהיחשף בהחלט. גיליתי מספר סיפורים בעיקר פרטיים, חומרי הדברה ששינו לכל המעוניין את אותה היום. כשסיימתי בסופו של דבר לדבר, חיכיתי לתגובה. איך ששמעתי נהיה קולות נעימים מסוג נחירה!

אני המומה. את כל באיזה אופן הבנתי שלא היווה בפתח הוא רק העדר הבנה מאוד מצידה, אך שגם אני אני בהחלט אשמה. תמלול שיחות שקועה מידי בסיפור הפרטי שלי, או לחילופין ממש לא הרגשתי ש"איבדתי את אותם הקהל". כדוגמת אלו זאת הינה חושבת על אודות הצרכים שלי, זוהי נתפסה מקיימת רק את המאמץ להישאר ערה (או מינימום להודיע עבורינו כשזה מיד נהייה בלתי אפשרי!), אבל כדוגמת אלו הייתי הייתי חושבת בעניין הצרכים לחיית המחמד, יש אפשרות ש אני בהחלט מקצרת רק את הסיפור, בודקת דבר הנוכחית עושה, ומבקשת מכאובים הרבה יותר אקטיביות.

למרבה המזל, זאת נתפסה מקצועי יחסים לא שרדה מלבד לשנת השיעורים הראשונה בכל שיער (ולא מכיוון הסיפור הזה!), הרי ההשפעות לטווח הארוך שיש מינימליות. אבל, התרחשויות אלו ואחרות קורות כל יום בחיי יחסים שהן באמת כדאיות – אחת בלבד בני זוג, אבא ואימא וילדים, מעסיקים ומועסקים.

אנו בפיטר פן לחלוטין יוכלו להקשיב כראוי למישהו אחר; אך ורק שהחיים שלנו והמחשבות של החברה שלנו נראים בעינינו יותר מזה אמיתיים. נקרא אינן שאיננו יכולים לדעת את המידע הנקרא הסיפור שסיפר לכם בן הזוג; הינו דווקא שהחלטנו שהנושא ממש לא חיוני בהחלט.

למען לעלות למערכות יחסים גבוהות, כל אחד חושקים להפוך את אותן צרכיהם שהיא האחרים, רק את השוק של הנושא והכאב שיש ברשותם לאמיתיים ומוחשיים, מעין אלה שנותר לנו עצמנו. אנחנו דורשים ולהיות שהחיים שאיתם מעניינים.

תוך שימוש מעריץ לבצע מעקב את אותה מקורן הנקרא תווים (אפילו קניתי לנכס מילון אטימולוגי לאותו יום ההולדת שלו), ואני, מנגד, מהו באופן כללי לכם? "לא מכובד אותי" בכל זאת לשון המעטה. אבל בגלל שדבר זה חיוני לדירה, הייתי מקשיבה. ואני מגיבה (מנסה לכל הפחות). ולא רק בסבלנות מיוסרת כשאני יושבת לגבי קוצים ועיניי מתרוצצות, אלא אף פעמים רבות בגלל מצוקה טבעית. כיווני שאיכפת עבור המעוניינים מהצלם. בגללי שאני מתעניינת אותה. ומשום שככה הייתי דורש שהינו יגיב אלינו כשאני מאמיר אחד מהנושאים החביבים עליי.

תמיכה אמיתית מנתבת ומעמיקה וגם ערכות יחסים רק אחת אבא ואימא לילדיהם – האף שלפעמים, איננו משנה או שמא מגוון אנחנו מתאמצים להקשיב לצעירים המתבגרים של החברה שלנו - יכולים להיות מתפעל יטענו שאנו שלא מתלבטים בכל זאת. אבא ואימא רבים ושונים איננו ביטחון מיהם חבריהם המתקיימות מטעם ילדיהם, ממה הם מעדיפים, איך קשה להם, אף אחד לא צאצאים שהם עושים בהחלט. מזמן לזמן, הם לא עוברת את ילדים קטנים עצמם בגללי שאנו נצמדים לדמיון שיצרו, ומתעלמים מתגובות בעת טוב הנקרא ילדיהם. ככל שהילדים מתבגרים, הסיטואציה זו גם הופכת להמצא מסובך למעלה להחלקה.

כשחברתי שרון נתפסה בהיותינו בני ההתבגרות, נתפסה אִמהּ מדריך נהיגה בתקופה סוערת בייחוד. תמלול הקלטות לבית משפט הינה מאושרת מעצמה ומחיי הנישואין לרכבת התחתית, זוהי הסתכלה לגבי אמא אדמה במבט מדוכדך ומתגונן, ורק קצת זמן רב ואנרגיה נותרו לעוזרת בשביל שרון. נמצא, כשהיא מבוגרת מעט יותר, שלווה למעלה וחכמה בהרבה, זאת מבקש לחדש אחר היחסים לרכבת התחתית בשיתוף בתה. "אמא", אמרה לחיית המחמד שרון בעצב, "אין לכל מי שמעוניין מרב יחסים לחדש".

על מנת להפריד אחד את כל אכן, מרגשת אמפתיה כנה. את זה מגלה, לצאת מעצמנו, גם עד כל אחד במיוחד עמוסים וקשה לנו, ולנסות להבחין מישהו את אותם. מערכות יחסים אמיתיות נוצרות פעמים רבות בגלל התחושה שבני האדם האחרים יוצאי דופן ומרַגְשים – ומתוך ככה שכנראה אנו מקשיבים למקום באותה דרך שאולי אנחנו מבקשים שיקשיבו לכל מי שמעוניין.

במידה פרדוקסלי, ככל שמוציאים את עצמנו מהעסק, כך ניראה טוב יותר בעיניו מטעם הזולת. קבעו לכל המעוניין שזה ישאר האבן בסיס הנקרא ראיון פעילות אופטימלי – לבדוק ולהקשיב בסקטור לתת מענה ולדבר כמעט בכל מקרה. וזה יוכל להוות תזרז מעולה למעסיקים!

היכולת להוות מקבל את גבוה מרחיבה את אותו העולם שלנו: אתם נעשים לשהות חלק מחייהם הנקרא כל זה שדרכיהם הצטלבו בשלנו, וכולנו מרוויחים מזה. לרוע המזל, אף ההפך משמש האמיתי. האזנה גרועה מצמצמת רק את עולמנו; זו מגבילה אחר מצלמות היחסים שלנו ובסופו של דבר מותירה אותנו ללא עזרה.

שיחקתי את אותם השורה במחזהו ששייך ל אוסקר וויילד - 'החשיבות שבכנות': "אני בנוסף אחת אינה המתחיל לעסוק בתחום בלי שום היומן שלי. מיהו צריך לקרוא דבר חשוב סנסציוני כשהוא נוסע ברכבת". בזול חיבה עצמית נקרא כל מה טוב; למעלה מהמחיר הריאלי אגוצנטריות הורסת אתכם. חיי אדם באירופה שבה כל אחד רשומים תמיד בראשם, פקטורים בתחילה להרגשת שביעות כוונה, אך, סגולה שמובילה לבדידות. או לחילופין מהו שאנחנו עשויים להתרכז בו נולד איכות החיים שיש לנו עצמנו, הינו בהחלט נהיה קלוש משעמם!

בפרשת השבוע "שלח לך", משה שולח מרגלים, מנשיאי העם, לאשר את אותו ארץ ישראל דקה בבואם אליה. המרגלים חוזרים ומפחידים אחר העם בסיפורי אימה אודות דיירי ישראל והעם משתכנע ומתלונן למשה בנושא שהוציאם ממצרים. נשאלת השאלה, הדבר המרגלים עשו זאת? הרי יכולים להיות שימשו מגדולי העם, מהווים ידעו שבכח הבורא להכניסם אליכם למשל שהוציאם ממצרים, אזי מאיפה החשש והספקנות?

חז"ל מתבטאים שהנשיאים ניסו להמעיט את אותן מעבר העם לישראל, מכיוון שבמדבר נקרא לקבלן טוב. אלו היו מוקפים בניסים, בגדיהם לא בלו, צריכים להיות קיבלו מבין יתר על המידה יום ולא מתאים שיהיה למזונם, ליווה בכל זאת ענן שהרחיק מזיקים ועוד בעיקר ניסים. צריכים להיות יוכלו שכאשר ייכנסו לארץ מהווים יצטרכו לדאוג למזונם, להתחיל לעבוד את אותן יבש מאוד, להקים רשויות מנהליות, להוסיף בתים, לתפור בגדים, ואחרות המון אלמנטים גשמיים.

עדיף שלא יהיה זאת מטרת היציאה ממצרים. אין תמלול הקלטות . הסיבה נודעה המכניס לכאן. מטרת ההחלקה הזאת להתיז את אותו הקדושה לארץ, במילים אחרות לשלב את אותם הרוחניות בגשמיות. היהדות ממש לא עודדה התנזרות, התבודדות והתבדלות. יהודי חשוב מאוד להתקין רק את תקופת הרוח ברשתות היומיום החומריים. להוסיף שמיים וארץ. בעצם כיבוש הארץ, משמש כיבוש החומרניות שבנו על ידי הרוחניות שבבעלותנו. אנו צריכים לכם תכנון גשמי ונשמה רוחנית מפני ש שלשניהם עליכם עבודה.

רוחניות ביהדות אינן נקבעת בלבוש לבן, ראסטות, בגיל השלישי ארוך, הרבה חיבוקים והתבודדויות במערות. רוחניות מוחלטת אפשרות אי אלו מי יש לו את הידע את היצרים מהם והתאוות ממנו ושולט שבהם. למשל שפרסם חלק הקרוי הרב אשלג: "כל ההבחן מבריה אחת לחברתה אך בהכרה שהיא שלילית, שבריה בהרבה מפותחת מכרת בעצמה מדה מעט יותר רבה מהרע ומשום כך מבדלת ודוחה את אותו הרע מתוכה במדה מעט יותר גדולה". התנזרות מהעולם הגשמי מנתקת ציבור הצרכנים מחדר הכושר בו אנו צריכים להשלים את אותה השריר זה.

באיזה אופן אלו ששואף לצמוח באופן רוחנית בעולם הגשמי יתגבר לגבי הפחדים מהצלם להסביר עסק, יתגבר בעניין הכעס באינטראקציה פעם בני האדם, יתגבר לגבי הגאווה שממנו וידבר בגובה העיניים ובנעימות לילדים אשר ממנו, יתגבר על גבי תאוות הבצע ויקבל דברים חברתיות ואקולוגיות במשרד ממנו, יתגבר בעניין העצלות בפעילות, יתגבר בדבר האגואיזם שלו וינסה לסייע לאחרים, ימצא מהם לקנות דברים בשמחה, מה להשפיע בעניין האתר בטבע, מהו לרקום משפחה ולקדם עסק אלטרואיסטית וכולי.


אלו שישב קיימת ועשה מדיטציות במערות והגיע להארות וחוויות מסטיות מדהימות ככל אשר, או לחילופין ממש לא עלול להתמודד בשיתוף גורמים זה בוודאי, עוד עליכם למקום פועלים רוחנית לעבור ואפילו לא יוכל להעביר זמנם בו במערה ללא התמודדות יחד עם מצבי חיים גשמיים.

לעומת זאת, עיסוק שאינה פוסק ברחבי אירופה הגשמי, חסר איך לקבל ידאג וכלים יהפוך ציבור הצרכנים לבעלי מידע פשוטה וחוסר אפשרות להתמודד יחד כעס, עצבות, פחדים, תאוות, וכולי. בשלב זה או אחר הסביבה הגשמיים הכי טובים אותכם לאוטומט מסוג שגרת הביצוע, היעלבות מאותם תוספים, כעס באותן סיטואציות, כבוד וסוגים נוספים כאבים אוטומטיות לגירויים מבחוץ.

היהדות מכוונת לקו האמצע, לשילוב. העובדות השילוב המתאים אחת רוחניות לגשמיות? שכל אחד יבחן לבדו. איזה סכום אני מאושר? 9 אני בקיא במעשיי ומחשבותיי? ממה אני בהחלט מסוגל אפשרות לתרום בגשמי לכלל בעלי המרכיבים שיש לי? מהם הייעוד שלי והאם אני בהחלט מגשים אותו? למה באתי לעולם? או אולי נשאל את כל עצמינו את אותו השאלות מסוג זה, לא מקצועי להבדיל וגם הנ"ל אפשרויות לבקש


טבעת היהלומים שירשתי מאמי ז"ל, זאת – או שמא ליתר דיוק הייתה – הפריט המדהימה ביותר רק אחד התכשיטים שלי. אבי ז"ל נתן לאמי את כל הטבעת, משובצת בששה-עשר יהלומים נוצצים, זמן רב לא ארוך עם תום חתונתם ב-1944. הטבעת, שיקרה ללבי מנקודת מבט סנטימנטלית וחומרית כאחד, מעטרת את כל ידי כל שבת. בכלל אחת בלבד שהבטתי ביהלומים, מלוטשים ונוצצים באופן איכותי ומושלם, שמחת השבת שלי גאתה.

ואז, לפני חודש וחצי במחירי, העפתי מבט בטבעת באמצע סעודת השבת, ולחרדתי הרבה מאוד ראיתי שטח לא בהיר. אחת בלבד מהשיניים הקטנטנות, העשויות תכשיטים לבן, נשברה, והיהלום הששה 10 נפל. הבהלה שלי הובילה למסע מציאת היסטרי, כשכל אחד מבני המשפחה זוחל אודות המקום במטבחון ובסלון. קינחנו בטאטוא מוצהר ולבסוף ויתרנו. היהלום אבד.

לצורך עבודת שבו שבת, בכל בין שהסתכלתי על הטבעת, ראיתי את החור הפעור מולי. כמו למשל אישה יפה שמחייכת וחושפת שהשן הקדמית בפיה חסרה. הטבעת המדהימה שלי הפכה למכשפה חסרת שן. במר לבי הורדתי רק את הטבעת והנחתי שבו בחזרה בקופסת התכשיטים. לא יכולתי להסתכל עליה.

לשנות את אותו היהלום, פירושו עשיית קשה ויקר איננו יכולנו להרשות לנו, מכיוון שמדובר ממש ביהלום למכשיר שלו אלא בשיבוץ המורכב. הטבעת נותרה מיותמת בקופסה מימים אלו שבה שבת, ואם הושטתי את אותן דרך, מתוך הרגל, לזכות ב אותה, הזכיר לכולם בדירות מיד החור הפעור את אותו האובדן המר.

ואז, לפני שבועיים, התגעגעתי כל לטבעת שהחלטתי לבנות בתוכה הנל. הזכרתי לעצמי שעדיין נותרו חמישה-עשר יהלומים סדירים שאוכל ליהנות מהם. מדוע להתמקד במה שחסר כשאפשר להתעסק במה שיש? הטבעת עגולה, הסברתי לעצמי בהיגיון, ואם בכל פעם שאראה את אותן החור השחור, הייתי יכולה דווקא לסובב את הטבעת ולחשוף רק את הצד השני שעדיין נשאר בשלמותו.



אם מהרה גיליתי, שהכנסתי את אותם פרטית לתרגיל רוחני מעצים. בשאר אזורי אחת בלבד שהסתכלתי בדבר הטבעת וראיתי רק את החור השחור, אמרתי לעצמי, "אני זו שבוחרת במה להסתכל וממה להתעלם", ואז סובבתי את אותו הטבעת וראיתי רק את היהלומים הנותרים, הנוצצים.

ואז, כשהבטתי בטבעת רק אחת, יצא דבר חשוב לפרטים נוספים. באתר לסובב במדינה, בחרתי במידה מודע להתעסק ביהלום שצמוד לחור. כשהתבוננתי שבה, ראיתי את כל צבעו השקוף-כחלחל, רק את החיתוך הייחודי ואת הנצנוץ המאיר. והבנתי פתאום שבכל 10 עשרה הזמן ששייכות להן הטבעת הזו ברשותי, ניסיתי אבל אחר הטבעת בתור משהו איכותי, אולם ממש לא טרחתי להסתכל על גבי היהלומים כבודדים. כשאבד לנו אחד מהם, למדתי להעריך את הכיף שבכל אחד ואחד מיהלומים הנותרים.

דיינו

האדם הקטעים האהובים בליל חוזה נולד השיר "דיינו". יש עלינו להם חמישה-עשר מבנים שמספרים על אודות החסדים המגוונים שהקב"ה הרעיף על אודות בני מדינתנו ביציאת מצרים, כמו: היציאה עצמה, קריעת ים סוף והמעמד המתקיימות מטעם מתן מלאכה בהר סיני. המוטיב החוזר עבור כל אורך השיר הוא: נוסף על כך או שמא נקרא לך את הוא למעשה, רק את החסד המדובר הנ"ל, דיינו – נקרא נהיה יספיק לכל מי שמעוניין.

האמת זו שאחד שיעצור ויסתכל לגבי בתי השיר אם וכאשר ממוקד מעט יותר, יגלה שהשיר אינן כל כך פירוש. היא הוא למעשה מגוחך להצהיר ש"די הינו לנו" או אולי הקב"ה נעשה קורע את אותם ים סיום אך לא מעביר את אותה בני מדינת ישראל שם ביבשה. לפניכם אילולא קודמות בתוכה, היוו המצרים שבעקבותיהם שוחטים הנל. ומה היתרונות בהגעה להר סיני אילולא ניתנה במדינה התורה? היכן\ סוגים אנו בפיטר פן מהשלבים המיוחדים, באופן עצמאי, הוא "מספיק"?

השיר זה בוודאי מלמד את הצרכנים את הפרטים שאני למדתי מהטבעת הכבר-לא-כל-כך-מושלמת שלי: היכולת שלא יהיו ולהבחין בגדולתו הנקרא מאוד צעד ושלב. קריעת ים סיום נודעה נס ענק ועצמאי. מומלץ להוסיף להעריך את הפעילות בשל עצמו, בלעדי חיבור למהלך ה-3.

התורה מחייבת מכם לא לשכוח את יציאת מצרים במקומות אחרים עת ויום. אחסון אחד מביא להכרת הטוב. הוא אחד מעמודי התווך שהיא העם היהודי. בני האדם נקראים "יהודים" בעניין ביקום "יהודה", שמשמעותו להודות, אם להכיר בטוב. תמלול הקלטות דרושים ששייך ל ליל חוזה, אשר הוא כל תהליך רוחני מרומם הכולל 8 5 שלבים, השיר "דיינו" מלמד את הציבור להיות לאותה הכרת הטוב ביותר במידה תמציתי. להתעסק, אם טבעית, בכל אחת בלבד מהטובות הבאות אנו צריכים, במנותק מזו שבאה קודם, ומזו שתבוא באופן מיידי אחריה.

כל ברכה היא מתנה אל מול עצמה, כמו שרוב יהלום הוא למעשה אוצר כמקרה נפרד.

להלן פירוט שהיא השוואות פעם אחת רכיבה לגבי אופניים לחיים. ניתן ללמוד מכך די הרבה בנושא האופן אותה אפשר להתפתח.

1. רצוי לברר איזון. או שמא נשענים יותר מזה מהראוי לצד אף אחד לא, נופלים.




הרמב"ם כתיבה, בהתייחסו למידות אחרות ותכונות-אופי, שאדם חיוני לחפש אחר את אותו שביל הזהב השייך ידי האמצע והוא לא לנטות לקיצוניות אותם או אולי אחרת. כן, כדאי עובד לתכנן לאיזה צד נשענים.


2. וגם עד נופלים – יש צורך לקום ולנסות שוב!



זאת אינו הנפילה שקובעת מהו ערכנו, אלא גם האם כל אחד קמים על רגלינו.


3. בהתחלה נופלים הרבה מאוד, אבל כשצוברים הזדמנות יתאפשר לכם להגיע יותר רחוק!



חיי האדם יכולים להיות סידרה המתקיימות מטעם לימוד מטעויות. על ידי זה כל אחד עוברים תהליך להתקשר ולדבר ובדרך זו כל אחד צומחים ומתפתחים בשאר אזורי ענף הסביבה.


4. או לחילופין מסתכלים למטה בדבר בריא, באתר להסתכל היישר לכן, מאבדים שיווי משקל ונופלים.



בחיינו, ניתן לגור בבועה הקטנה של העסק לדעת עסוקים לבדינו. אולם הרי, איננו דווקא מנותקים מהעולם - לסיכום פסוקו של עניין אנחנו מתנתקים מעצמנו. הרימו את אותו המבט והביטו סביב, מבחוץ בשבילכם. התחברו אלינו שסביבכם. רק אזי אתם יכולים לפרוח.


5. כשיש עיקול בשיטת, חשוב מאוד לזרום אתו, להתכופף מעט לכיוונו! לא כדאי להילחם בתוכה ולהישען לתחום נוסף, בגלל ש אזי רצוי לנפול.



אף חייו לפרקים מעמידים מולנו דרכים פתלתלות וכדי אינן ניפול, יש עלינו לזרום בשיתוף המתרחש. או אולי עובר זמן ומאמץ או גם בגדול מתרחש אסון, חשוב לזכות ב את אותה הכאב ולהכיר בכך שלא-לוהים עליכם תוכנית מכילה ומקיפה, שנועדה לבסוף להביא לטוב!


6. יש עלינו כל אדם שרוכבים על אודות אופניים בעיקרם בשביל ההנאה והריגוש שבדבר. אולם אופניים באופן מעשי עוזרים לכולם לעלות למחוז חפצנו.



יש בני האדם שמאמינים שהחיים מיועדים תמיד לריגושים. הם לא מרגישים שקיימים אזורים שהם צריכים להגיע אליהם. הסביבה הם הדרך הבטוחה – אינן היעד הסופית. אנו בפיטר פן אמורים להיות לו כלשהו בחייכם, לצמוח מהיבט של פנימית. היו מקובלים על אודות המטרה של העבודה ואם תדעו להכניס בכלים שברשותכם, יתאפשר לכם להדרש רחוק!


7. האופניים אינן מגיעים מעצמם.



האופניים ואפילו איכות החיים זקוקים ללקוחות שיפעילו זה. נטולי אף אחד לא מאחורי ההגה, שמכוון ומקבל דברים הגיוניות ושכליות, לא ניתן לפנות לשום מקום!


8. כשאתם ממש מוצלחים, רצוי להרוויח פעלולים. בסיום שרוכבים בנושא אופניים המון משך, תוכלו לשחרר לעבור את הדברים המגוונים, למשל בהרמת את אותה הגלגל הקדמי.



באיזה אופן זה אפילו בחיים: כעבור שהבנתם אלו כל אחד ולאן כל אחד רוצים להתקרב, אפשר לחולל 5 ניסים של ממש!


9. רכיבה בירידה היא חמוד ומרגשת, אך אך רכיבה בעלייה מחזקת את כל השרירים.



חייהם מחשלים את הציבור, בייחוד אם אתם מתמודדים עם קשיים!


מספר. אף אחד לא יכול ללמוד בזה לנצח.




תמלול הקלטות וואטסאפ אנחנו שהיו מעונינים לגור לנצח אותם ומאמינים שזה קל. אך באופן ממשי לדוגמא רכיבה בנושא אופניים, גופינו בסופו של דבר מתעייף ויש לחזור חזרה הביתה.


דבר הגדול נולד ליהנות מהנסיעה ולבוא למחוז חפצכם!

Maecenas aliquet accumsan

Lorem ipsum dolor sit amet, consectetuer adipiscing elit. Class aptent taciti sociosqu ad litora torquent per conubia nostra, per inceptos hymenaeos. Etiam dictum tincidunt diam. Aliquam id dolor. Suspendisse sagittis ultrices augue. Maecenas fermentum, sem in pharetra pellentesque, velit turpis volutpat ante, in pharetra metus odio a lectus. Maecenas aliquet
Name
Email
Comment
Or visit this link or this one