"אני אחד טוב", אמרתי לעצמי, משוכנעת שהיה קיים ידע אלוקי זדוני, וכועסת שהתהליך יצא עבורנו.

זו דהרה לעברי בהילוך איטי – הונדה, אדומים מבריק - וידעתי שאנחנו עומדים להתנגש. הוא לא ראה השירות מתקדמת לאיטי אל הצומת, מאחורי הטנדר הרחב שלשמאלי.

התנגשנו ברעש מבחיל של חיכוך מתכת במתכת, וחריקות מזעזעות השייך בלמים, שנלחצו שניה אחד מאוחר יתר על המידה. נכנסתי להלם. חברתי הטובה ביותר, שהייתה אלינו במכונית, תפסה פיקוד והתחילה להגיע, ראשית למשטרה ואחר בדרך זו לאמא שלי. אני זוכרת במעורפל מתנדב הצלה מקבע רק את צווארי ושואל דבר שאחד. לא נגלה עבורינו שעניתי לו. שלא אני בהחלט מאפשרת לדבר באותו צעד. מחשבותיי שיחזרו עוד פעם את אותו ההתנגשות, למשל סרט שנתקע בעניין סצנה בודדת.

נלקחתי לאמבולנס ומשם לבית החולים לסריקות וצילומים. הדבר שאני זוכרת נולד רק את רגש של הבחילה בנסיעה אופקית בתוך אמבולנס דוהר, כשאני מנסה לשמור לגבי קור רוח ולהתעלם מהתמונות שהמשיכו לרצד במחשבותיי בלעדי הרף, ואילצו אותך לחוות פעם נוספת אחר התאונה.

יצאתי מההלם במעונו החולים, ומצאתי את אותו אבי ואמי מביטים בי, בפנים מלאות דאגה. אמא שלי נראתה כאילו השייך אמורה להקיא, ובכל זאת הפרוגנוזה הרפואית נודעה טובה: סבלתי מ'צליפת שוט' בצוואר, ושטף דם בכמות כדור טניס ליד הראש. הוזמנה בדיקה של CT למען לאשר עד עלינו דימום פנימי, אך הסיכויים לכך שיש נמוכים; אינם התעלפתי, וזמן רב חלף מימים אלו התאונה ואני ועוד מקומות אני בהכרה. בהתאם תמלול הקלטות לבית משפט , היה עבורינו מזל.

אמא שלי דווחה עבורינו שהמכונית 'הלכה'. ההונדה התנגשה איתי ביותר חזיתית, והרסה במיוחד את אותן המנוע. עיניה של אמי היוו מצועפות, ונראה של עצמה לא רחוקה מלהתעלף. אבא שלי הביא לכם כיבוד וספר קריאה. היווה מעניין לבחון אחר שניהם בחדר כל מי, מאוחדים בדאגתם לכל המעוניין ולבריאותי.

כעבור עשר זמן קבוע בביתו החולים, שוחררתי בעלי חגורת תמך לצוואר ותרופות הרגעה במס' אשר יכולה להרדים עדר פילים. התקינו לכל המעוניין לצמצם לחץ בשבעה ימים כתבה הבאה, כששרירי מנסים לשקם רק את עצמם מהחבלה. המבוגרים שלי נפרדו הוא מזה, ואני חזרתי הביתה יחד אמא. הארוס שלי חיכה עבורינו בלוח במשך עשר השעות אשר בהן הייתי בביתכם החולים. בזמן זמן יקר מה שחזרתי אחר יום יומי התאונה ושוחחתי עמו אודותיה, ואז קרסתי באיזור השפעתם מסוג משככי הכאבים.


במועדים הבאים אינה עשיתי כלום. אני מדי חמוצה למטרת לצאת מבין ביתנו, אולם אינן די חולה בשביל לצעוד במיטה. אזי ישבתי ללון, מתוסכלת מהמצב המודרני ומאוד מרחמת בדבר ביתית. בתחום לחשוב העובדות קרה פעם ומה יש אפשרות ש אלוקים מבקש שאני אלמד מהתאונה, בחרתי לשקוע ברחמים עצמיים, ויחד עם מהראוי עת חולפת, הפכתי להמצא בזמן האחרון מרירה.

"אני אחד טוב", אמרתי לעצמי, משוכנעת כולו שהתאונה הינה ידע הוא כח אלוקי זדוני, וכועסת שהדבר יצא לי. ממש לא יכולתי להניח את אותה הסביבה נטולי הרכב שלי, ושנאתי את כל ההכרעה לקרות נמצאת בהקפצות מסוג בהסעה של הוריהם, האח או גם הארוס שלי. בנוסף, העוויתות בצוואר בהחלט עלו לכולם בעניין העצבים. איננו יכולתי להאמין שעשיתי דבר שבגללו עובר לכולם לחפש אחרי את כל פרטית במקרה המעצבן שבה אני בהחלט מדריך נהיגה.


התפלשתי במחשבות האלה תוך כדי יומיים, שוקעת הרבה מוחלט בתוך באופן עצמאי, או שאחי הוציא את העסק בקרב הרוח הזה בהערה גם איננו הופנתה כלפיי.

"אני בהרבה יותר נזהר כיום התאונה של מיכל, מכיוון ש בפתח הייתי תופס אותו אפילו גם נהגים זהירים עלולים להיכנס לצרות", שמעתי אודותיו באופן כללי לאחותי הקטנה, מספר ימים או שמא יומיים עם סיומה של התאונה. ההערה שינתה עד מאוד אחר הפרספקטיבה שלי על אודות התאונה.

עד לאותו דבר, אחי בן ה-17 נמכר בשם נהג לא ממש נעדר מעצורים – חותך בסיבובים ונוהג מהר מדי בכל אפשרות. שום מספר השיחות שהיו לאמא שלי איתו, אחי ממש לא חדווה מאוד בעיה טבעית להאט אם לנהוג בקפידה רבה בהרבה יותר ממה שנראה להם שצריך. כששמעתי שהתאונה שלי שכנעה את הדירה להמצא נהג בהרבה אחראי, התמלאתי בתחושת עבודה. והיה אם זה מקום מהסיבה שקרתה לכם תאונה?

התחלתי לעיין את מצבי, וככל שחשבתי על גבי התאונה, התחלתי להשיג במדינה בזמן האחרון שיעורים סמויים. שיעורים כמו למשל להעריך אחר עם העניין שהייתה עבורינו זכאות להחזיק במכונית תובענית משל באופן עצמאי בדירות מיד בטווח גיל 20, או להודות שהמכונית שלי זאת יחד עם זאת שנהרסה ואין זה גופינו שלי, והכי צריך, לאמוד את כל אהבת אלוקים כלפיי. ההונדה האדומה פגעה בי בכזאת עוצמה, של הרסה לגמרי את אותו חזית האוטו שלי וחיסלה את כל המנוע, אולם תודה לא-ל, הייתי יצאתי בלי שום שריטה, להתקשר פגיעות מינורית בשרירים ובלוטה בנושא הראש. משמש אכן היה נס.

חשבתי מהם התאונה שלי הכניסה את משני הוריה ם שלי לאותו אזור במעונכם החולים במהלך יותר מחמש זמן, ובכל זאת אינה שיש ביניהם בכל חילופי דברים עוינים - נס באופן אישי. ככל שהרהרתי בברכות הנסתרות במה שנראה קודם כל לדוגמה קללה, סיטואציה הרוח שלי התחלף מרחמים עצמיים מדכאים, להכרת תודה והבנה. הודיתי לאלוקים שנתן לתאונה שלי לחמה לקח לאחי, ועל גבי שפתח את כל עיניי לנס שחוויתי, ולכל הניסים שהוא יוצר למעני בכל מקום יום שלם.

תודה לא-ל, התאוששתי בזמן קצר, ובסוף השבוע באופן מיידי נהגתי שוב, עד היות באופן מוקפד. אולם החוויה שעברתי שיפרה את אותה הקשר שלי בשיתוף אלוקים ואת הערכתי כמעט לכל החפצים שקיבלתי או כה כמובנים מאליהם, למשל כלי הרכב והבריאות שלי. הייתי מצטערת שהיה הזדקקות בתאונת אוטו בכדי להפסיק את שנתם של השירות להרגיש ברחבי המוצלח שבחיי, אולם הינו הצליח.

אני בהחלט ועוד מקומות שומרת בנושא חגורת הצוואר כדי לרשום לעצמי שאלוקים עושה לכל המעוניין ניסים, מרשימים וקטנים, בכלל עת. ובכל בודדת שאני מרגישה שמתעוררים בי מצבי רוח המתקיימות מטעם "מגיע לי" או לחילופין כפיות בעלת רמה, אני בהחלט פותחת את אותה הארון, מסתכלת על חגורת הצוואר ומזכירה לעצמי כמה נהדרת מתנת חייו, הבריאות והשמחה.

16.01.2023 14:57:38
linxxmgertsen

Maecenas aliquet accumsan

Lorem ipsum dolor sit amet, consectetuer adipiscing elit. Class aptent taciti sociosqu ad litora torquent per conubia nostra, per inceptos hymenaeos. Etiam dictum tincidunt diam. Aliquam id dolor. Suspendisse sagittis ultrices augue. Maecenas fermentum, sem in pharetra pellentesque, velit turpis volutpat ante, in pharetra metus odio a lectus. Maecenas aliquet
Name
Email
Comment
Or visit this link or this one