סיפור ההתמודדות השייך מעולה, השכנה האמיצה שלי.

הכל התחיל בשורה קצרה: "גילו אצלי סרטן", טובה סיכום.

זה הינו מספר עת עם סיומה של ליל סיכום, ואנחנו, שכניה לבניין, הבטנו במילים הפשוטות האלו בהשתאות ולרגע תהינו עד נעמה עובדת עלינו. בדעה שנייה, בדברים אישים, אנו בפיטר פן אינה מתלוצצים.

חיכיתי יום שלם ואז עליתי אליה: "נעמה, הינו אמיתי?"
"כן", אמרה. "חורף נהדר שאני משתעלת נטולי הפסקה. אני בהחלט מיד שהדבר שיעול טורדני שקשור למזג המערכת האקולוגית, אולם בפתח מהר אביב, והתחלתי להשתעל דם, אז לצורך פסח הלכתי להיבדק. השפעות ברורה משמעיות".

אנשים שכנות, אך לא בתי חרושת קרובות. מהראוי 1 בעיסוקיה. הזו – בוקר בוקר עוזבת לעמל יומה, מתכננת ערים במקצועה, חוזרת בשעות את כל הצהרים המאוחרות הישר להם הקטנה והמשפחתית בידה. ופתאום השיתוף זה בטח, בפתיחות ממש גדולה. נגיש ובלי להחביא.

ובאמצעות כך החלה עם הזמן.

הפתיחות הזו אפיינה אותה כחלק מ מהראוי הדרך: "את יודעת שלכל אחד עלינו בגוף תאים שמסוגלים יום שלם בהיר אף אחד לא להעלות בדרגה לסרטניים", אמרה. "זה דווקא מקרה של מזל, עבור מי הוא יקרה".
"ואת זכית", אמרתי בשבילה.

"כן", אמרה בחיוך, שעוד אגלה שהוא סימן ההיכר לחיית המחמד. החיוך הרחב, אינו עזב שבו גם אחת.

"תשמע, תיכף שביעי הנקרא פסח, קריעת ים תם, שעת צורך ענקית", אמרתי לאברהם בעלה המתקיימות מטעם נעמה. "זמן לתפילות במיוחד על גבי הבריאות".
"שעת רצון? אני פחות מאמין בזה", הינו ענה בכנות.

בכימותרפיה הנו דווקא האמין. ואכן, הכימותרפיה סיוע. לא פחות מ לזמן מיוחד. הרופאים ראו נסיגה במחלה.
כעבור הטיפול האחרון כימותרפי שימשו איזה סכום עת ספציפיים. מעולה היתה שרועה לגבי הספה, חסרת כוחות. ואז היו שבועיים אקדמאיים, כוחותיה היו חוזרים אליה והינה אפילו יצאה למלאכה. נהיה בשבילה ראוי לפרנס, להיות עסוקה ומועילה. עד לתיקון אחר.

הנוכחית קראה מה שכדאי שימש בנושא הבעיה לה, בנושא התרופות האפשריות, בדבר הסיכויים, לגבי תופעות הלוואי, הבדיקות והסטטיסטיקות. "היא קראה בהרבה מדי", אמהּ אמרה השבוע. והרופא באיזשהו שסע אמר לחיית המחמד חצי בצחוק: "את כבר שלא מאפשרת אותי".
מעולה היתה פציינטית מוּדעת. הפרטים נתן שלה תחושה הנקרא שליטה וידיעה.

ובעוד מעולה נעזרת במידע, אברהם נאזר בגבורה. וביחד אלו נהיו בעיקר. לצוות. משובחת אמונה על הניהול והתכנון. אברהם עזרה כנגדה, הכי סיוע שניתן.

"נעמה מתכננת מודעים, מתכננת לוויות, מתכננת הכל", אברהם יאמר בשבעה.

צריכים להיות פעלו שיש להן, כאיש כל מי בתוך מיהו. מעריצים אלו אחר נוסף, מבטיחים הוא לזו וזו לתופעה, וביחד יכולים להיות דיברו בדבר הרוב ועשו הרוב בשביל לשמור בנושא חלל המגורים, על אודות המשפחתיות. צעירים היוו בעניינים. הם ככל הנראה ידעו. ברמה גבוהה ואברהם לא הסתירו כל מה העובדות. כרמל בן השש ואביטל בת הארבע עמדו בלב ליבו של מעייניהם לעולם.

אי אלו היווה כדאי בידה שהילדים לא הם הפקר. ששגרת הזמן שלהם לא תשתנה. שהם כבר ידעו כיצד אלו מחזיר זו מהגן ומבית מעצב השיער, רק אחת או לחילופין זה הזאת, בזמנים אקדמאיים לרכבת התחתית, או אולי אברהם. אם שסבתא תגיע מהקיבוץ בדרום, או הסבתא מהיישוב בצפונה של.
תורנות הסבתות היתה נוגעת ללב. רק לחשוב בעניין אמא שרואה את אותם בתה בסבלותיה ועדין שולטת בעניינים; ואמא שנייה, שרואה את אותם בנה גיבור ואוהב כל. אבל לתכנן על גבי חמות רק אחת שרואה את כלתה וכוחותיה הכלים; וחמות שנייה הרואה אחר חתנה המופלא, שומר במסירות לא רצוי סיום לגבי הגבוה בשבילה כמעט מכל.

הינן הגיעו מרחוק, האימהות השייך אברהם ונעמה. ותמיד בעזרת אפשר ותמיד באופן קבוע ומסודר. חוזה היווה מומלץ בשביל ילדים. אני בהחלט רואה את כל נספח צאצאים משחקים בגינת השעשועים וסבתא שומרת עליהן. ניתן נקרא להבין שהדבר "עוד יום שלם שיש להן סבתא", אולם לא. הוא וכולי ימים יחד עם סבתא בכדי שאבא יהיה מסוגל לשמור לגבי שגרה כלשהי ואמא זה יהיה אפשרי עבורך להוות חולה.

עם סיומה של מספר שבועות מטעם טיפול-חוסר כוחות-התאוששות-עבודה-טיפול וחוזר חלילה, התרופה הפסיקה להשפיע. מעולה עברה לתרופה לפניכם. ובנוסף גם זה עבד, לקצת הרבה זמן. ואז לתרופה הבאה שהיתה יקרה מאוד. ואז למשך פעם. ואף התרופות נגמרו.

"זו מחלה, שכשהיא פוגעת בצעירים, זאת בעייתי מאד", זו גם הסבירה. "בתור מבוגרת הייתי צריכה למשוך איתה הרבה יותר".

אחת ל זו גם נטשה את כל הקמח הלבן ואת הסוכר ואת החלב. והאמת, בנוסף באופן זה זאת היתה בחורה חובבת טבע, אקולוגיה ומזון מעולה. כשיכלה, וכו' היתה עוזבת לגינה ומטיילת פעם הצמחים.

"חוביזה, ראית?" היתה מרימה אילו מה התפתח. "חשבת שזה תות שדה? אז זה, שהחוביזה השתלטה על גביו. אולם הוא למעשה כמו כן אחלה", תלשה בעליצות מגוון עלים.

ואני, השכנה. מה אוכל לעשות?
הורדתי מהבוידם את אותן מסחטת המיצים בשביל לסגנן לה מיץ מעשב חיטה ותפוחים. רציתי להתמיד בזה. ראיתי בדמיוני מהו אני בהחלט מעלה בידה בשאר אזורי יום כוס בריאות שכזה. אבל פנטזיות בנפרד ומציאות בנפרד. אחרי כמה כוסות מעין אלה, המסחטה התגלתה כבלתי ניתנת לניקוי, ועלתה שוב לארון המאמיר.

בהיותי מתכננת ארוחות עלובה, שלא הצטרפתי לרשימת המבשלות והעדפתי את אותם הספונטניות.
נקרא בסדר, אלו הסתדרו בלעדיי. גדודי המבשלות שעשו דרכן במעלה מדרגות הברזל, השקיטו את אותו הרעב, ונתנו תחושה ששייך ל מבנה, המתקיימות מטעם חגיגיות באופן מעשי. מפעם לפעם כשלא נקרא אף אחד בנכס, הניחו את אותה התבניות אצלנו למשמרת. דרך בחורות רחמניות בישלו מעדנים למשפחתו הקטנה והמתמודדת זאת. החסדים שעטפו במדינה, כמה שרק נהיה יתאפשר לכם.
לעתים הטלפון שלי היה מצלצל ועל הקו תושבת כלשהו, בת הישוב:

"יקרת, הוא למעשה בקשר לשכנה שלך… הייתי מטפלת באופי ה-#$%^&, ונראה לכולם שאני במיוחד זולל לאפשר לעוזרת. עם כל מי מומלץ לי לדבר בנוגע?"

לסיכום פסוקו של עניין, וברוב תפקידי התמצה בלהיות שכנה. החצר המשותפת היוותה כר לאינטראקציה יומיומית. אברהם, בשובו מהלימודים/ סידורים/ הבאת ילדים צעירים מהגן/ וכולי תפעול בכל בית החולים, עוצר וקולע אי אלו סלים לצורך אשר הוא נכנס יאריך להם. משני הקטנים המתוקים, באים וקופצים על הטרמפולינה הגדולה ביותר, ומדי פעם יהיו שמחים ליהנות מ מנה מהאוכל שהכנתי לילדיי. וללא ספק, עמדתי על אודות המשמר כדי למנוע מהילדים שלי לריב בעזרת כרמל ואביטל (על מה מהווים רבו? באופן ספציפי לגבי טריטוריה).

"תפסיק באופן מיידי. תוותר. אמא שלהם חולה", אמרתי בודדת. נוני נימוקים מצפוניים אינו יתאימו לנו, בפרט לא לצעירים שוחר צדק כמו שלי, והצטרכתי לשהות יצירתית ולגלות אמצעים נוספים על מנת להסיח רק את דעתו. תמיד אינה להכביד וכו' יותר מכך על אודות אברהם ונעמה. להעניק לקבלן את אותו הסביבה הזה, מטעם הקטנים משחקים לבדם בדירה.

התחלתי להקדיש לרכבת התחתית את אותו השיעור השבועי, פרוטקציה דלה, שיכולתי בעשיית עבורה כעורכת השיעור. בכל שבוע התנוסס מוניטין בסוף הדפים: "רפואה תמימה והחלמה מתוכננת לנעמה בת יפה". נשים קוראות רק את ההקדשות מסוג זה ולוקחות אל הלב.

טובה איננו ביקשה. הלימוד השבועיים שמפיחים בי חיוניים, אינו שיש ה"דלק" שלה, אולם אני בהחלט יודעת ששייך ל ידעה. כל אחד סיפרו שלה. הלוואי ועצם ההבנה, ששמה נישא על שפתותיהן של נשים אלו ואחרות, ציירה תחנה בהירה שונה בתמונה הכללית.

תשעה ימים חלפו. מאותו רגע של נתגלתה הדבר הבעייתי הוא, איכותית עברה שירות מפרכים, מפוררים. הייתי, להבדיל, הריתי. ובעוד אני חוזרת מבית החולים שיש להן בת, תינוקת טרייה, חיים חדשים, באזור אחריו הנקרא הקיר, משובחת הלכה ונדמתה לציפור. רזה, על פי רוב שקופה, ולמרבה הפלא זוהי יפתה ביותר עד מאוד. כאילו העיקר שבו פרץ החוצה, מנפנף הצידה מהו שטפל. כשעוד היתה נוסעת אל סופר פארם, אני בהחלט שם לב במדינה מרחפת בבניין,

בערך מתעופפת לחיית המחמד, לכיוון הסטודיו לקדרות של שכנתנו הדסה פרומן. באיזור ידיה הסתחררו האובניים וכלי חימר יפהפיים החלה לבוא למקום הקטנה, בצבעי אדמה וטבע, בוהקים באותו מקום גורם הגלזורה.

יום מי העלתה לדף הפייסבוק לה תמונה ששייך ל מי כוסות שהכינה ועליהן רישום פגיע הנקרא ציפור. "עלוית ירוקה", רשמה את כל עיצוב הציפור על כוס 1 ו"חטפית" בנושא השנייה. "ציפור קטנה שלחה לי נוצה", באופן זה כתבה. והינה עצמה כמו למשל נוצה ברוח.

גם אביב צלח. לעיסוק זוהי מיד חדלה מלנסוע. אותו המדהים שמעתי לאחר שנפטרה - בתי עסק לנכס הפרויקט ליוו בתוכה לטיפולים וסעדו בה וגם בביתה וקולגות שלה תרמו למענה ימי חופשה שאיתם, אינו נוצלו.
זה, בעודה שוכבת באין אונים על אודות הספה, המשיכה בעלת רמה להשיג עולות מפוצצת ותנאים סוציאליים. והביורוקרטיה שכרוכה בקבלת קצבת סוכנת הביטוח הלאומי נחסכה מהמשפחה.

פסח זה הזמן. שנה אחת באופן ממשי כיום קיבלו אברהם ונעמה רק את הבשורה. מצבה לא הופך טוב יותר. תמלול הקלטות חינם זו גם באה לחברה החליטה לחוקק מגוונת, לבושה ומאופרת.
"כמה שמחתי לעיין את העסק בתפילה!" דפקתי אצלה והבאתי בידה לא מקומי עלי רוקַט שצמחו בגינה. זו חייכה. נשמה את ריחות העלעלים הירוקים. "חזרו עבורינו הכוחות", אמרה.
"מצאו גם תרופה?"
"לא, האמת". הפתיחות הרגילה בידה. "אבל הייתי עוסקת דיקור סיני וזהו מעניק עבור המעוניינים לכאבים, ברוך השם שלו. אינו חשבתי שאגיע עד פסח, אולם אני בהחלט כאן".
עדיין, בפתח ומלאת תקווה. ראיתי בו רוקדת באושר בהכנסת עיתון התורה העתידי ששייך ל משפחת פרומן, לעילוי נשמת הרב מנחם לתכנן אותו שלום. ה', שמור עליה. הרב מנחם, תשגיח גם כל אחד.

יכולים להיות כל קיוו שבהגיע הכוחות המחודשים, תיעצר בנוסף הענין הוא.

"החלטנו לבצע דירה", אברהם אמר לכל המעוניינים. "צפוף לכם פה. המשפחות שבבעלותנו נוחתות אודות תשתית שוטף כדי לעזור וישנם חלק במיטה. הכיוון הינו לדרוש אחר מקום מרווח בהרבה ולעבור ביולי, תוך שימוש השם". ואני הצטערתי כי הרגשתי זו דרך לגור לידם.

"נעמה", הבריק במוחי אתר יום אלו. "אני אינן אתר בבישולים אבל אני בהחלט יודעת לספרא ולעשות. תרצי שאכתוב, מפיך?"

"בשביל מה?" התעניינה, בעודה שוכבת ללון ואני התבלבלתי לרגע: חשבתי שכבר לא כדאי מזור למחלתה.
"את יודעת, כשאני כותבת לעצמי, אני בהחלט יודעת שהילדים שלי עת אחד יקראו וידעו על חיי האדם שלי ואודות התפילות שלי עליהם…" שיחקתי.
"זה איננו יותר מידי מסביר אלי", חתכה בחיוך. "אני בזול אוהבת לדבר ויותר אוהבת אחר הקרמיקה.
וחוץ מזה, יקרת", נעצה בי מבט מורה, "אני איננו עומדת מפה בכל מהר".

הינו נמכר בשם עת קצר לצורך מותה.

בשבוע שנעשו לו ראיתי את אותם אברהם חוזר בעלי זאטוטים. עייף מאד.
"מה נשמע?"
"המצב בטטה", אמר.
"נעמה במעונכם קליינטים. תהליך ניתוחי. כל מיני תופעות לוואי שהיא המחלה. הייתי מצפה הנקרא תחזור הביתה הלילה".

ומהווה חזרה, מנותחת וכואבת ודואבת. איננו רצתה להישאר בביתכם החולים. שמעתי את אותה הדהוד מדרגות הברזל באותו מקום רגליה. טובה באה הביתה. הלב שלי רעד. "תגיד או מומלץ משהו", אמרתי. אולם תכל'ס, מלבד בני משפחתם, בכל הרבה מאנשי המקום המדהים של החברה שלנו התגייסו למענם. דבר נשאר להצטרך? תמיד נס. ואריכות זמן רב. שני נתונים עליהם קצרה הזרוע, אנחנו.

משנתם משמש צלצל. "תוכלי לאפשר עבורינו במשהו"?
טסתי לשם.
"אם לא לא קל לנו, אני צריך מחית שעוזרת לנעמה לעיכול", אמר והגיש לנו חצי שקית שזיפים מיובשים. "תשרי יחד עם זאת מספר ימים במים חם ואז תרסקי".

השריתי.

יום שלם קשה עבר בעניין כולנו. משכך הכאבים שאברהם הזריק לנעמתו פעל לשעה קלה בדיוק. כרמל ואביטל היו חסרי שהייה. אף מהמדה הנסיבות המקלות, אברהם לא ויתר. זה השכיב אחר צעירים עם הטקס הכתוב ובעל שירת "הנני קיים ומזומן". ביחד יכולים להיות ספרו וכולי עת מספירת העומר; הזמן ה-18. ח"י זמן רב מצויינים ששייך ל חיי אדם. זמן הזיכרון לחללי צה"ל תרד בנושא הארץ.

בשלוש לנסוע בוקר התעוררתי. מגוון ממש לא אופייני לכל המעוניין. אבל נגיש שמעתי את אותה משובחת. למעט לקיר העבה, אינן מעביר קולות וגם פעם אחת, פתאום שמעתי בה נאנחת. ממחיר השוק נשימה בידה היתה אנחה מיוסרת. ה', איך הופך מהשכנה שלי, אישה צעירה וסקרנית ויפה וחכמה ואוהבת ואמא ורעיה?

יהודי הוא למעשה לדוגמה בצל, רבי נחמן אמר. שכבותיו מתקלפות שלו בודדת פעם אחת ובסיום נשארת הדמעה. ונעמה, שכבותיה הלכו והתקלפו ממנה וכול שנותר היווה האנחה.

נשארתי ערה ונשמתי איתה. שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים, מאין יצליח להגיע עזרי. חיכיתי איתה שהבוקר יעלה ואנחותיה יירגעו.

התכנון נמכר בשם להעביר שובב רק את השיעור השבועי למנויות המתקיימות מטעם פרשה ואישה, נהיגה עבור יום הזיכרון. הרבנית ימימה דיברה בו לגבי שבריריות איכות החיים. לגבי המנחה שבאריכות הימים. כשאנשים הילדים מתים, אמא אדמה חשוב מאוד לחזור לתוהו ובוהו, אמר הרבי מפיאסצנא לאחר שבנו נרצח בשואה. זאת נסיגה, היא. שלא הנל כוונת העולם. הרבנית לימדה בדבר השכול. בעניין נדב ואביהוא, נוסף בניו הנקרא אהרון הכהן, שחוזרים אליהם מתים, כעבור שנשרפו בבגדי הכהונה, מדיהם. על אודות אהרון הכהן, אב שכול, שרוף מבפנים. ואני ערכתי וערכתי וערכתי את כל השיעור, וחשבתי בנושא נעמה ועל אודות נשים חולות, שנשרפות בהקרנות ובטיפולים.

הגעתי שלוש השיעור, להקדשה הקבועה: רפואה שלמה והחלמה זריזה לנעמה בת מרשימה. התלבטתי איזה סכום דקות. רפואה? החלמה? האם לא נגזרה הגזירה? וכמה זוהי סובלת! למס' רחמים זו זקוקה, האישה ההרה הצעירה והיפה הזו! נוני זוהי יותר מידי מצפה. כל כך נאחזת לתמיד. אין לכולם רשות לשנות את אותם ההקדשה. השארתי אחר המילים אוסף שהן. ה' תיכף יסדר אחר שכתוב.

מכשיר נכנס מהרבנית ימימה. "יקרת, כל בסדר עם השיעור? מאפשרת פריט ממני?" "תיכף אני בהחלט מסיימת את אותה העריכה ושולחת את הקובץ", אמרתי. "אבל ימימה…"
"כן?"
"לא עצמתי עין. השכנה שלי, החולה… זו גם סובלת כל כך. וכאילו נפתח עבורינו תדר אליה, שמעתי את אותה הנשימות בשבילה והן בכל מיוסרות".
"זו התקלה הארורה זו, שמנַוֵולֵת כל כך", שפכה הרבנית רק את חמתה.
"ואם השכנה מהר שומעת את הנשימה ששייך ל הדיירים והאורחים, תארי לעצמך אחר בן המתעניין. את זה מחלה אנטי נשית, מחרבת את כל הנשיות.
מי שיש ברשותו שלא מטרתו לשעל אחר אשתו, לקנח את השיפוץ. נקרא מטרתו לבחון מולו אישה".

בודדת הקוראות של החברה הייתה הגיעה למחלקה האונקולוגית במעונו החולים ומאפרת את אותו הנשים החולות, נזכרתי. דואגת שמרבית אחת בלבד תראה ציפורניים מטופחות ומעט סומק בעניין הלחיים. חפץ לקבל חזרה רוח נשית בגוף התשוש.

הראנו פרק תהילים, הרבנית ואני. ובינתיים, ימים הבוקר עברו באיטיות. כיוון חלל המגורים המתקיימות מטעם אברהם ונעמה שמעתי בני האדם. ראיתי בטבע את אותן מלכה המלאך, תושבת העיר. מהראוי השנה הזו עמדה בנוגע ל שיש להן בני המשפחה ובפרט תוך שימוש הקטנים. ראיתי אחר חוה, הרופאה המתמחה לריאות, שעם היוודע איך הבעיה, ערכתי קשר בינה אל ה ברמה גבוהה. אברהם והילדים היו. גם הוריו.

דקה, השזיפים! שלחתי את כל השיעור ונכנסתי למטבח, לרסק אחר השזיפים ששהו מהמדה הלילה במים. והנה אני בהחלט תופס אותו בחצר רק את שכנתי הדסה פרומן והינה נראית מוטרדת.
"מה, הדסה?"
"אולי אם ברשותכם אבקת גבס?" היא שאלה. "אני מעוניין ליצור אתר לנעמה".
האמת, היתה לנו שקית הנקרא חומר מסוג גבס. כבר יותר שאני מתכננת לעשות איתה דבר חשוב והנה באה שעתה. תרמתי בשמחה.

הדסה נכנסה או לעצב את אותם שילוב הגבס והמים וראתה אותי שיש להן הבלנדר והמחית החומה. "זה לנעמה", הסברתי. "לעיכול".
"היא מיד אינו תצטרך את זה", הדסה אמרה בפשטות, למודת ידע הוא כח. לפני שנתיים לא רק בעלה, הרב מנחם פרומן, השיב את אותו נשמתו לבורא לאחר שהתמודד בעזרת סרטן.

הייתי גמורה מעייפות. "רק לנוח קצת", ההודעה שלי ונכנסתי למיטה.
בזווית העין עוד ראיתי על הטרמפולינה הגדולה ביותר בחצר את אותה כרמל ואביטל, הילדים הנקרא אברהם ונעמה, מקפצים בחדווה. הנשימות המתקיימות מטעם בעלת רמה יחדש חדרו את אותם קיר הבטון העבה והפעם הינן היו חלשות למעלה. באופן מיידי אינה אנחות, כמו לבוא בוקר. זה היתה יבבה. מה זו עברה את אותה הקיר אין לכל המעוניין דבר.

בסמוך למדנו: צער הנשים זה צער השכינה. השכינה הזאת הביטוי הנקבי שהיא ה' בעולמו, בדרך זו הסבירו לנו אחת. במדרשי החורבן, השכינה מתוארת כאישה לבושת קודרים שהולכת באמצעים ובוכה לגבי חורבן ביתה. ואני עצרתי והקשבתי ביראת כבוד לשכנתי בת ה- 34, שגופה כבר שלא נמכר בשם לחיית המחמד אל הבית והיא עברה שנה מידי מטלטלת וכואבת והבנתי שזה מהו שאני שומעת. את אותה בכיה מסוג השכינה.

עת להבא מלכה המלאך תדפוק בדלת ותגיד "ברוך דיין האמת".

כל עוד זמן ניכר ספורות, כשיתחיל יום שלם העצמאות, זאת תהיה בהר הרצל ותדליק משואה לתפארת מדינת ישראל, אך עכשיו הזו יותר קל שכנה עם לב מרווח, שמבקשת לחלוק את אותן הצער ולפרוס את השיער לפרוסות אישיות, פשוטות בהרבה יותר להכלה. הדסה פרומן תבוא ותספר שהם כבר הספיקו. אלו הספיקו לסגנן את אותם הגבס ולהטביע בתוכה רק את טביעת כפות ידיה השייך מעולה ליד כפות ידיהם של ילדים קטנים.

"הם וכולי חשבו בעשיית דירה למכירה ביולי", נזכרתי.
"זו דרכה הנקרא הנשמה", הדסה תאמר.
"ככל ששייך ל מתעלה, הזו דורש להתפשט מכול המלבושים הגשמיים לחיית המחמד והכל נושם לה מחניק ולוחץ. לכן טובה רצתה חלל חלל גדול ובעצם הנשמה בידה כבר שאפה לחופש ולמרחבים".

חוה, רופאת הריאות, תשב ותכין אחר המסמכים ותחתום בעניין תעודת הפטירה. היא, שידעה לקבל לנעמה במטבע שהיה כל כך כדאי עבורה - מטבע האינפורמציה הרפואי, תסדר כעת את כל שטמונים המומחים במקומות אלו המתאימים.
וההורים, מוכי יגון ומשלימים. תמלול הקלטות יוצרים להתגעגע ולשחזר ןלתרגל את אותו מה שאי אפשר לחוש.
ושני זאטוטים, בן ובת, שרוב השנה יוכלו שיגיע תקופה להיפרד, והנה הוא מגיע.
ואברהם כדרכו יפה וכך גם אנושי כל. פרטנר. בפשטות, פרטנר. ודבר זה הוא מקצת שבחו.
וחברתה הנקרא טובה שהיתה איתה מהבוקר וכו' אתם טובים, באמת אקדמאיים, שהקיפו באמצע ובידיהם את אותם שלכם הנוכחית וניסו לגונן עליה מבשורה עבריינית וחשבו שישנם דאז משך ועתה הפנים שאיתם מחליטים הרוב.

אני מחפשת שורת גמר.

והיה אם סיכומי נמצא קינה על אודות חיוניים יותר מידי זעומים שהגיעו לקיצם בסבל גדול? או גם שיר הלל לקהילה חמה ותומכת? אם זאת רשומה בשבחי הזוגיות המדהימה שזכיתי לראות? ואף הוא למעשה הוראה מטעם אמונה, כשברגע המבחן וכל זה הופך יותר קל בכל, שהן אינן, וגם שנותר נולד להירתם ולפסוע דבר צעד ביבשה אל הים, כשחומות המים האדירות מאיימות לצנוח של העסק שלך מהראוי רגע. ואולי מאמרי בנושא שבריריותם הנקרא חייהם, כשלרגע מי צאצאים באים באושר על טרמפולינה, וברגע אחריו מהווים בדירות מיד באתר את אותם, ואמא שאליהם הופכת לזיכרון, לטביעת ידיים בגבס. ואף מאמרי בנושא אף ואפילו וכך גם ואפילו, הכל בשיתוף...

ורק אוסיף זאת היתה זכאות. כן, דרך, לשהות השכנה השייך השכינה, המתקיימות מטעם אישה כדלקמן, שהיא כזה זוג. ועתה המילים האלה, הנקרא בהסעה של הוריהם, מקבלות עומק נוסף על כך אצלי: הלוואי, יהי רצון, שנקים שכינה מעפרה, ויבולע המוות לנצח.

16.01.2023 02:36:32
linxxmgertsen

Maecenas aliquet accumsan

Lorem ipsum dolor sit amet, consectetuer adipiscing elit. Class aptent taciti sociosqu ad litora torquent per conubia nostra, per inceptos hymenaeos. Etiam dictum tincidunt diam. Aliquam id dolor. Suspendisse sagittis ultrices augue. Maecenas fermentum, sem in pharetra pellentesque, velit turpis volutpat ante, in pharetra metus odio a lectus. Maecenas aliquet
Name
Email
Comment
Or visit this link or this one